מצוות וידוי מעשרות מלמדת אותנו על דרך עמידה נוספת מול הקב"ה.
"עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי" (דברים כו, יד)
**
אלול וימים נוראים מביאים אותנו למחשבות על תיקון ושיפור, ביקורת עצמית וחשבון נפש. אנו בוחנים את עצמינו ואת דרכינו, ושואלים היכן ניתן להשתפר כיחיד וכציבור, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
ככלל, הצד הביקורתי ביהדות מפותח הרבה יותר מהצד המקבל והמכיל. החל מהתנ"ך, דרך כתביהם של חז"ל, הראשונים, מקובלים וחסידים, הלכות תשובה לרמב"ם ומסילת ישרים לרמח"ל, רובם ככולם עוסקים בהתקדמות והתכווננות של האדם בעולם כעובד ה'. אין הנחות ואין הפסקות.
**
מעטות הפעמים שבהן האדם עומד מול עצמו ומול הקב"ה בתחושה של שלמות, ובפרשה שלנו תנועה זו מופיעה לראשונה באופן גלוי. לאחר ביעור המעשרות וחלוקתו לגר, ליתום ולאלמנה, עומד האדם ואומר וידוי מעשרות:
"וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים פרק כו, יג-טו).
כמה שונה הוידוי הזה מכל וידוי אחר שאנו מכירים או אומרים בימים הנוראים! אין כאן האשמה והכאה על חטא. בדיוק להפך. האדם עומד מול הקב"ה ואומר: "עשיתי בדיוק מה שצריך. הייתי טוב, בבקשה תהיה טוב גם כלפינו". כמובן שמי שאומר זאת אינו מושלם בכלל התחומים (על אף שרק מי שלא עבר על הלכות תרומות ומעשרות יכול לומר את הוידוי). מדובר באמירה ממקום נפשי שלרגע אחד, מוכן לקבל ולהעריך את מה שנעשה עד כה, לפני שצוללים שוב לעמדה המבקרת.
אין זה אומר שצריך לבטל את התנועה הביקורתית. העובדה שפסוקים מעין אלו הם כל כך מעטים מעידה שאכן, כדי להשתפר ולהתקדם יש לעבוד ולעמול, להסתכל אחורה ולשאול מה ניתן לעשות טוב יותר. אבל יש זמנים ומקומות שבהם אפשר לעמוד מול המראה ולומר: "אני בסדר. למדתי ועזרתי, עבדתי את הקב"ה והשתדלתי".
דווקא בימים אלו של חשבון נפש (ראוי ונצרך), פרשה זו מזכירה לנו שיש דרך נוספת של עמידה מול הקב"ה, שמסיימת בתפילה ובבקשה הפשוטה והתמימה "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל".
שבת שלום
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
מצוות וידוי מעשרות מלמדת אותנו על דרך עמידה נוספת מול הקב"ה.
"עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי" (דברים כו, יד)
**
אלול וימים נוראים מביאים אותנו למחשבות על תיקון ושיפור, ביקורת עצמית וחשבון נפש. אנו בוחנים את עצמינו ואת דרכינו, ושואלים היכן ניתן להשתפר כיחיד וכציבור, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
ככלל, הצד הביקורתי ביהדות מפותח הרבה יותר מהצד המקבל והמכיל. החל מהתנ"ך, דרך כתביהם של חז"ל, הראשונים, מקובלים וחסידים, הלכות תשובה לרמב"ם ומסילת ישרים לרמח"ל, רובם ככולם עוסקים בהתקדמות והתכווננות של האדם בעולם כעובד ה'. אין הנחות ואין הפסקות.
**
מעטות הפעמים שבהן האדם עומד מול עצמו ומול הקב"ה בתחושה של שלמות, ובפרשה שלנו תנועה זו מופיעה לראשונה באופן גלוי. לאחר ביעור המעשרות וחלוקתו לגר, ליתום ולאלמנה, עומד האדם ואומר וידוי מעשרות:
"וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים פרק כו, יג-טו).
כמה שונה הוידוי הזה מכל וידוי אחר שאנו מכירים או אומרים בימים הנוראים! אין כאן האשמה והכאה על חטא. בדיוק להפך. האדם עומד מול הקב"ה ואומר: "עשיתי בדיוק מה שצריך. הייתי טוב, בבקשה תהיה טוב גם כלפינו". כמובן שמי שאומר זאת אינו מושלם בכלל התחומים (על אף שרק מי שלא עבר על הלכות תרומות ומעשרות יכול לומר את הוידוי). מדובר באמירה ממקום נפשי שלרגע אחד, מוכן לקבל ולהעריך את מה שנעשה עד כה, לפני שצוללים שוב לעמדה המבקרת.
אין זה אומר שצריך לבטל את התנועה הביקורתית. העובדה שפסוקים מעין אלו הם כל כך מעטים מעידה שאכן, כדי להשתפר ולהתקדם יש לעבוד ולעמול, להסתכל אחורה ולשאול מה ניתן לעשות טוב יותר. אבל יש זמנים ומקומות שבהם אפשר לעמוד מול המראה ולומר: "אני בסדר. למדתי ועזרתי, עבדתי את הקב"ה והשתדלתי".
דווקא בימים אלו של חשבון נפש (ראוי ונצרך), פרשה זו מזכירה לנו שיש דרך נוספת של עמידה מול הקב"ה, שמסיימת בתפילה ובבקשה הפשוטה והתמימה "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ, אֶת יִשְׂרָאֵל".
שבת שלום
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
