המרחב הגיאוגרפי שבו אנשים מצויים מסמל בהתאמה תודעה נפשית.
"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ"
רבים יודעים לצטט את השורה היפה שכתב טשרניחובסקי. לעיתים היא נתפסת כהלצה, לפעמים כקוריוז חביב, ובעיני אחדים היא אפילו נושאת במשמעות עמוקה יותר של קורלציה בין אלמנטים לאומיים שונים. והאמת היא, שעיון במקורות מגלה לנו שלמחשבה הזו יש שורשים עמוקים ומעוררי מחשבה.
בשיעוריו של הרב אלחנן ניר בתכנית המחשבה בישיבה, אנחנו עוסקים השנה בזיקתו של האדם אל המרחב שלו. ספר בראשית עוקב אחר תהליך ההתפתחות של יחסי האדם והאדמה. השטח, הסביבה, מרחב היצירה והחיים. זה מתחיל בבריאת האדם הראשון מן האדמה וקללתו ביחס אליה, וממשיך בסקירת המרחבים הגיאוגרפים והנפשיים שבני האדם למדו להכיר ולפעול במסגרתם. בהמשגה מדורגת, אנחנו מוצאים ארבעה מרחבי קיום שונים. החל מה- "מִדבר" המרוחק והשומם, דרך מרחב ה- "שדה" שיד האדם כבר שולטת בו על אף החיצוניות, המשך ל- "חצר" שמתחילה להגדיר מרחב אישי, וכלה ב"בית", פסגת השייכות של האדם למקום משלו בעולם.
אחד התהליכים העמוקים של ספר בראשית חושף שהמרחב הגיאוגרפי שבו אנשים מצויים מסמל בהתאמה תודעה נפשית. קין, למשל, בונה את העיר הראשונה בעולם מיד לאחר שהקב"ה גוזר עליו להיות נע ונד. שורשי האורבניזציה ניכרים מבעד למנוסתו מפראות הטבע, מ"והיה כל מוצאי יהרגני" שהוטל עליו. נח, אחריו, מתואר לנו כאיש אדמה, הראשון שהחל לנטוע כרם ולהכות שורשים מחודשים.
בפרשת השבוע שלנו, יעקב ועשיו מתגלים כאבות הטיפוס של אנשי האוהל ואנשי השדה.
שניהם מתוארים בתיאור כפול המתייחס גם למרחב הפיזי בו הם מרבים לשהות וגם לתכונות האופי שהמרחב מביא עמו. יעקב הוא לא סתם איש של בית, הוא "איש תם" יושב אוהלים. כמוהו גם עשיו, "איש ציד", ולא רק איש שדה. גם חלוקת הברכות הדיכוטומית, שבמדרש פותחה לכדי "ברכת העולם הזה" מול "ברכת העולם הבא", מחדדת את המחשבה שמסלולי החיים המיועדים לכל מתברך מנתבים אותו למרחבי קיום אחרים. לא סתם חושש יעקב באזני רבקה שאביו ימשש אותו ויגלה שהוא איננו עשיו. יצחק אבינו מבחין בין קולו של יעקב ובין ידיו של עשיו – המאפיינים היסודיים ביותר בזהותו של כל אחד מבניו איש איש במרחב הטבעי לו.
ובניגוד לדיכוטומיה המוכתבת, לפיה היינו מצפים מיצחק להכריע בנוק-אווט לטובת יעקב, מסתבר שבעודו ניגש לברך הוא יודע להריח את ריח בגדי עשיו בנו כ"ריח השדה אשר ברכו ה' ". יצחק מצליח לזהות את הרוחניות שבשדה, את ברכת ה' הנאצלת לכלל המרחבים בדרכים השונות. אולי דווקא בגלל שכהו עיניו ונותר לו להבחין רק באמצעות חוש הריח, אולי משהנים הרבות במרעה ובחפירת הבארות. הוא מברך אותנו גם בטל השמים ובמשמני הארץ, אבל גם במסע האינסופי של לימוד והכרת מרחבי העולם השונים ואופי הרוחני של כל אחד ואחד מהם
שבת שלום
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
המרחב הגיאוגרפי שבו אנשים מצויים מסמל בהתאמה תודעה נפשית.
"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ"
רבים יודעים לצטט את השורה היפה שכתב טשרניחובסקי. לעיתים היא נתפסת כהלצה, לפעמים כקוריוז חביב, ובעיני אחדים היא אפילו נושאת במשמעות עמוקה יותר של קורלציה בין אלמנטים לאומיים שונים. והאמת היא, שעיון במקורות מגלה לנו שלמחשבה הזו יש שורשים עמוקים ומעוררי מחשבה.
בשיעוריו של הרב אלחנן ניר בתכנית המחשבה בישיבה, אנחנו עוסקים השנה בזיקתו של האדם אל המרחב שלו. ספר בראשית עוקב אחר תהליך ההתפתחות של יחסי האדם והאדמה. השטח, הסביבה, מרחב היצירה והחיים. זה מתחיל בבריאת האדם הראשון מן האדמה וקללתו ביחס אליה, וממשיך בסקירת המרחבים הגיאוגרפים והנפשיים שבני האדם למדו להכיר ולפעול במסגרתם. בהמשגה מדורגת, אנחנו מוצאים ארבעה מרחבי קיום שונים. החל מה- "מִדבר" המרוחק והשומם, דרך מרחב ה- "שדה" שיד האדם כבר שולטת בו על אף החיצוניות, המשך ל- "חצר" שמתחילה להגדיר מרחב אישי, וכלה ב"בית", פסגת השייכות של האדם למקום משלו בעולם.
אחד התהליכים העמוקים של ספר בראשית חושף שהמרחב הגיאוגרפי שבו אנשים מצויים מסמל בהתאמה תודעה נפשית. קין, למשל, בונה את העיר הראשונה בעולם מיד לאחר שהקב"ה גוזר עליו להיות נע ונד. שורשי האורבניזציה ניכרים מבעד למנוסתו מפראות הטבע, מ"והיה כל מוצאי יהרגני" שהוטל עליו. נח, אחריו, מתואר לנו כאיש אדמה, הראשון שהחל לנטוע כרם ולהכות שורשים מחודשים.
בפרשת השבוע שלנו, יעקב ועשיו מתגלים כאבות הטיפוס של אנשי האוהל ואנשי השדה.
שניהם מתוארים בתיאור כפול המתייחס גם למרחב הפיזי בו הם מרבים לשהות וגם לתכונות האופי שהמרחב מביא עמו. יעקב הוא לא סתם איש של בית, הוא "איש תם" יושב אוהלים. כמוהו גם עשיו, "איש ציד", ולא רק איש שדה. גם חלוקת הברכות הדיכוטומית, שבמדרש פותחה לכדי "ברכת העולם הזה" מול "ברכת העולם הבא", מחדדת את המחשבה שמסלולי החיים המיועדים לכל מתברך מנתבים אותו למרחבי קיום אחרים. לא סתם חושש יעקב באזני רבקה שאביו ימשש אותו ויגלה שהוא איננו עשיו. יצחק אבינו מבחין בין קולו של יעקב ובין ידיו של עשיו – המאפיינים היסודיים ביותר בזהותו של כל אחד מבניו איש איש במרחב הטבעי לו.
ובניגוד לדיכוטומיה המוכתבת, לפיה היינו מצפים מיצחק להכריע בנוק-אווט לטובת יעקב, מסתבר שבעודו ניגש לברך הוא יודע להריח את ריח בגדי עשיו בנו כ"ריח השדה אשר ברכו ה' ". יצחק מצליח לזהות את הרוחניות שבשדה, את ברכת ה' הנאצלת לכלל המרחבים בדרכים השונות. אולי דווקא בגלל שכהו עיניו ונותר לו להבחין רק באמצעות חוש הריח, אולי משהנים הרבות במרעה ובחפירת הבארות. הוא מברך אותנו גם בטל השמים ובמשמני הארץ, אבל גם במסע האינסופי של לימוד והכרת מרחבי העולם השונים ואופי הרוחני של כל אחד ואחד מהם
שבת שלום
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
