כששאלו את הרב אהרון ליכטנשטיין מה הדבר עליו הוא גאה יותר מכל, הוא ענה בלי להתבלבל שזוהי המשפחה שלו. אדם שהעמיד תלמידים הרבה וזכה לבסס ישיבה גדולה רואה במשפחה שהקים את פסגת גאוותו. והאמת היא, שכבר דורות רבים מהדהדת בעולם שאלת היחס בין חשיבותה של המשפחה ובין חשיבות הכלל. מי מהווה בסיס למי? מי קודם בחשיבותו למי?

 

אדם אמנם עוזב את משפחתו כדי לצאת להלחם על ארצו, אולם הוא יוצא להגן על ארצו כדי לדאוג למשפחתו ולקיומה. איזה מבין הערכים מהווה הכנה לשני? אפשר למצוא תשובות שונות ומעניינות לשאלה זו בדברי רבותינו. הראי"ה קוק  [עין אי"ה שבת ט', סד] מתאר את ערך המשפחה ואת הכוחות שהיא מעניקה לאדם כמקור ויסוד ללאומיות ולפעולות של העמדת הכלל. המשפחה היא בסיס לבניין הפוליטי הכללי. הוא המטרה הגבוהה יותר. ביסוס מוסד המשפחה חשוב מאין כמותו, לא רק כערך בפני עצמו אלא גם כהכנה להעמדת המוסדות הלאומיים. הוא מביא כארכיטיפ מייצג את ילדיהם של עמרם ויוכבד. רק אחרי מרים, המייצגת את הדאגה למשפחה והעמדתה, ואהרון, המייצג את האומה והנהגתה, היה יכול להגיע משה ולשאוב מכוחם של שני אחיו באופן שיאפשר לו להעמיד את האומה ולעסוק בכלליות. המשפחה מהווה את אחת מאבני היסוד במסע אל תיקון הכלל והעמדתו.

 

ומנגד, נדמה שבעיניו של רש"ר הירש סדר הדברים אחר. התורה בוחרת באיש המשפחה  על פני איש הפוליטיקה, ומציבה בכך סדר ערכי שונה. רש"ר הירש [בראשית לב] מדבר למשל על יעקב ועשיו כמייצגי עקרונות על סותרים בשאיפותיהם. בעוד שעשיו הוא איש הפוליטיקה, יעקב הוא איש של משפחה. בסיפור חייו של עשיו- המשפחה מגויסת לשירות המסע המדיני. הוא מגיע למפגש עם יעקב עם נתיניו ומפגין את רוב כוחו וגודלו. בניו כולם נשיאים לאומתם. אצל יעקב אבינו הסדר הפוך: אין ערך להישגים אישיים פוליטיים מרחיקי לכת אם הם לא מובילים למטרה הגדולה יותר של שירות ובניין המשפחה. אל המפגש עם עשיו הוא מגיע עם ילדים על הידיים ונשים המתנהלות לאיטן לרגל המלאכה.

 

תפיסת ערך המשפחה כסיבת הצדקתם של ערכי זהות לאומיים משתקפת גם בדברי רש"ר על מערת המכפלה [בראשית כג]. הזיקה היהודית לאדמת הארץ נובעת בראשיתה מהקניין הראשון שעשה יהודי בארץ ישראל: מערת המכפלה. הפעם הראשונה שהתקשר העם היהודי עם ארצו היתה כאשר קנה אברהם, אבי האומה, מבנה המתאים באופיו לקבורה זוגית. מערת המכפלה היא סמל לאהבתם של הזוגות, שבחייהם ובמותם לא נפרדים ומובאים למנוחות כגרעין משפחתי משותף. מעין תא משפחתי אולטימטיבי [ואגב, הגמרא בפתיחת מסכת קידושין לומדת על קניין אישה מקניינו של אברהם את שדה המכפלה]. לא סתם נקברו שם אדם וחווה לצד זוגות האבות. קו יסוד יהודי-משפחתי זה עומד בבסיס הזיקה הראשונה לנכס לאומי. הלאומיות מעלה על ראש שמחתה את ערך המשפחה. לימים, גם במקדש, מוקד הקדושה הלאומית, התחילו בעבודת התמיד רק לאחר ש"האיר עד שבחברון". הן מצד קדושת הזוגיות שמשתמרת במערה, והן מצד כיבוד ההורים שלנו המבוטא בנשיאת העיניים אליהם.

 

את עמדתו של רש"ר בסוגיית יחסי ערכים אלו היטיב לתאר הרב ברויאר, בלשון בהירה ומחודדת: "המדינה היהודית, אשר היא בשום אופן אינה מטרה לעצמה, אינה אלא כלי שרת לרצון הלאומי. הרצון הלאומי, אשר הוא בשום אופן אינו ריבוני, אינו אלא כלי שרת למשפחה בישראל, באשר הוא שומר על אופייה התורתי-בריאותי".

 

התא המשפחתי והקולקטיב הלאומי ממשיכים לאתגר זה את זה בחשיבותם ובהכרעת היחס ביניהם עד היום, בשלל סוגיות. מוזמנים לשתף אותנו במחשבותיכם בעניין, בעקבות דברי רש"ר והראי"ה או גם באופן כללי.