"ארץ ישראל לא שייכת לנו. אנחנו שייכים לארץ ישראל". כך ביקש לדייק רבי הרב מנחם פרומן זצ"ל.
נדמה וזו אחת התובנות המשמעותיות שפרשת בחוקותי מבקשת ללמדנו. שכן, אנו קוראים על עונש הגלות המגיע חלילה לעם ישראל בעקבות התנהגות שאיננה הולמת את ארץ הקודש. התורה מוסיפה נימוק נוסף לגלות: "אז תרצה הארץ את שבתותיה". בהיותנו בגלות, הארץ זוכה לשבות בעבור שאנו לא נתנו לה מנוח.
זאת אומרת שארץ ישראל היא ארץ הקודש ואנחנו שייכים לה מהיותנו עם הקודש. אך בעלותנו על הארץ מוגבלת שהרי אומר הקב"ה: "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". ולכן אם איננו זכאים אין מקומנו כאן.
ארץ ישראל תובעת מאיתנו ענווה. ביחד עם ההיאחזות בארץ אנו מצווים לעמוד בענווה כלפי ריבונו של עולם ולעמוד בקריטריונים הנעלים שארץ הקודש מציבה בפנינו. לרב מנחם תפיסה זו היוותה עקרון יסוד לפעילות דתית, חברתית ופוליטית ענפה.
ביום ראשון נחגוג את יום ירושלים. ירושלים היא עיר הקודש ומתוך כך גם היא תובעת מאתנו עמדה דומה.
"ירושלים לא נתחלקה לשבטים" כך פוסק הרמב"ם. כלומר, שלמרות שיש אנשים רבים שגרים בירושלים, אף אחד מהם לא יכול לומר "שלי" במלוא המשמעות. מבחינה הלכתית כאשר היו עולים ישראל לרגל יכלו לישון בביתם של תושבי ירושלים והללו לא היו רשאים לגבות מהם כסף. משום שבעצם הבית לא שלהם.
הנה כי כן, גם ירושלים תובעת מאיתנו ענווה ושחרור.
דומה כי זהו אתגר גדול העומד לפתחנו. דווקא בשל נס המלחמה בששת הימים התחושה החזקה היא שירושלים שלנו. הר הבית בידינו. אך ירושלים באופן עמוק לא יכולה להיות של אף אחד. היא אולי בידינו אך לא שלנו. ירושלים דורשת לפתוח את הלב ואת הבית. ירושלים מבקשת להיות עיר שממנה יוצאת תורה ותפילה לכל העולם.
שאלות אלו מקרינות באופן ישיר על התפיסה החברתית והפוליטית שלנו. על תפיסת הכח שלנו.
עד כמה אנשים מגוונים ושונים, אנשים הגרים בארץ ומחוצה לה, מרגישים רצויים ואהובים בירושלים.
האם יום ירושלים מעצים את נס ההצלחה והכח הצבאי שלנו כמו שאנחנו חווים אולי ביום העצמאות, או שמא יום ירושלים יזכה ויהיה יום שירכך אותנו. את תחושת הבעלות. ירכך את חומות הלב והאבן. יום שבו נהיה רגישים יותר ומתפללים יותר על כל מה ומי שבירושלים ובעיקר – מחוצה לה.
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
"ארץ ישראל לא שייכת לנו. אנחנו שייכים לארץ ישראל". כך ביקש לדייק רבי הרב מנחם פרומן זצ"ל.
נדמה וזו אחת התובנות המשמעותיות שפרשת בחוקותי מבקשת ללמדנו. שכן, אנו קוראים על עונש הגלות המגיע חלילה לעם ישראל בעקבות התנהגות שאיננה הולמת את ארץ הקודש. התורה מוסיפה נימוק נוסף לגלות: "אז תרצה הארץ את שבתותיה". בהיותנו בגלות, הארץ זוכה לשבות בעבור שאנו לא נתנו לה מנוח.
זאת אומרת שארץ ישראל היא ארץ הקודש ואנחנו שייכים לה מהיותנו עם הקודש. אך בעלותנו על הארץ מוגבלת שהרי אומר הקב"ה: "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". ולכן אם איננו זכאים אין מקומנו כאן.
ארץ ישראל תובעת מאיתנו ענווה. ביחד עם ההיאחזות בארץ אנו מצווים לעמוד בענווה כלפי ריבונו של עולם ולעמוד בקריטריונים הנעלים שארץ הקודש מציבה בפנינו. לרב מנחם תפיסה זו היוותה עקרון יסוד לפעילות דתית, חברתית ופוליטית ענפה.
ביום ראשון נחגוג את יום ירושלים. ירושלים היא עיר הקודש ומתוך כך גם היא תובעת מאתנו עמדה דומה.
"ירושלים לא נתחלקה לשבטים" כך פוסק הרמב"ם. כלומר, שלמרות שיש אנשים רבים שגרים בירושלים, אף אחד מהם לא יכול לומר "שלי" במלוא המשמעות. מבחינה הלכתית כאשר היו עולים ישראל לרגל יכלו לישון בביתם של תושבי ירושלים והללו לא היו רשאים לגבות מהם כסף. משום שבעצם הבית לא שלהם.
הנה כי כן, גם ירושלים תובעת מאיתנו ענווה ושחרור.
דומה כי זהו אתגר גדול העומד לפתחנו. דווקא בשל נס המלחמה בששת הימים התחושה החזקה היא שירושלים שלנו. הר הבית בידינו. אך ירושלים באופן עמוק לא יכולה להיות של אף אחד. היא אולי בידינו אך לא שלנו. ירושלים דורשת לפתוח את הלב ואת הבית. ירושלים מבקשת להיות עיר שממנה יוצאת תורה ותפילה לכל העולם.
שאלות אלו מקרינות באופן ישיר על התפיסה החברתית והפוליטית שלנו. על תפיסת הכח שלנו.
עד כמה אנשים מגוונים ושונים, אנשים הגרים בארץ ומחוצה לה, מרגישים רצויים ואהובים בירושלים.
האם יום ירושלים מעצים את נס ההצלחה והכח הצבאי שלנו כמו שאנחנו חווים אולי ביום העצמאות, או שמא יום ירושלים יזכה ויהיה יום שירכך אותנו. את תחושת הבעלות. ירכך את חומות הלב והאבן. יום שבו נהיה רגישים יותר ומתפללים יותר על כל מה ומי שבירושלים ובעיקר – מחוצה לה.
הרב שראל רוזנבלט
הרב שראל רוזנבלט משמש כראש הישיבה ור"מ שיעור א'. מייסד-שותף ועמית בכיר במרכז הבין-דתי אור תורה ובית המדרש לישראל והאנושות. הרב שראל פעיל זה למעלה מעשור בשיח בין-דתי הן ברמה הארצית והן בפרויקטים בינלאומיים. בעבר שימש כראש כולל ההלכה ע"ש שטראוס להכשרת רבנים ומנהיגי קהילה וכן כרב קהילת הרימון באפרת. בוגר תואר B.e.d בחינוך ומחשבת ישראל ותושב"ע במכללת הרצוג, וכן מוסמך במחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עבודת המאסטר שלו עסקה בקבלת הרמב"ן וראשוני המקובלים בגירונה. מתגורר באפרת, נשוי לצורית ואב לחמישה ילדים.
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
