"אונטולוגיה (בעברית: תורת ההוויה או תורת היש) הוא התחום בפילוסופיה העוסק בטבע של היש, הקיים או המציאות. האונטולוגיה עוסקת בשאלות על הישויות הקיימות בעולם, במאפייניהן, בקשרים ביניהן, במציאות, בקיום ובהנחות היסוד הכלליות ביותר אודות כל אלה."

-ויקיפדיה-

 

ומה לגבי אונטולוגיה של מושגים ביהדות? כמו שניתן לבחון האם קיומם של אלמנטים שונים בעולם הוא אונטולוגי או רק אפיסטמולוגי, ככה גם במשקפיים יהודיות. [פירוש רש"י, לפני שנמשיך: יש דברים שקיימים מבחינה מציאותית. לעומת זאת, יש דברים שקיימים רק מבחינה סובייקטיבית, רק כי הם מצויים בהכרה של מישהו. דברים שקיימים ללא קשר להכרה בהם הם בעלי קיום אונטולוגי, אפשר לבחון אותם במסגרת הבירור האובייקטיבי של "מה יש פה". מה שקיים רק בהכרתו של הסובייט אבל לא במציאות הוא אפיסטמולוגי].

 

פתחנו בבית המדרש הגבוה למחשבה את זמן קיץ בשיעוריו של הרב שלמה דב רוזן בנושא אונטולוגיה ביהדות. כיצד תפסו חז"ל ורבותינו השונים מושגי יסוד במציאות כמו "זמן" או "מצוות ועבירות"? יש להם קיום עצמאי, או שהם מובנים על ידינו בלבד?

 

הדיון על מהותו של הזמן, למשל, מסתעף כבר דורות רבים. הוא מתרחש הרחק מחוץ לבית המדרש אצל ניוטון או אצל קאנט ואחרים, שהרבו לבחון האם קיומו של הזמן הוא אונטולוגי או אפיסטמולוגי. אצל חז"ל, מטבע הדברים, ההכרעה במחלוקת גררה גם נפקא מינות בעניינים הלכתיים ובמושגי תפיסת המציאות ואף האלוקות.

 

אנחנו מחלקים מצוות רבות לזמני קיום מסויימים. מערכת השעות היהודית סובבת כל הזמן סביב היום והלילה. אולם – האם הם אכן קיימים במציאות? האדמו"ר הזקן למשל תופס את הזמן ההלכתי כישות קיימת בעולם ולא רק כהבניה תפיסתית אנושית. ישות שדרכה הקב"ה משפיע שפע במציאות. הזמן לדעתו "נברא להחיות עליונים ותחתונים", מידותיו ושיעוריו מכוונים כנגד אותיות ושמות קדושים, ואפילו כינויי היחידות שבו – "שעה" – מכוונים כנגד שעיה והקשבה אל הרצוא ושוב שבמציאות. הוא תופס את הזמן כאחד מהברואים, כאלמנט ממשי השולט על המציאות, קיים בתוכה ומנהל אותה. ההיצמדות ההלכתית למחזור הזמן היא אך טבעית. החזון איש, לעומתו, תפס את הזמן כאלמנט אפיסטמולוגי. הוא רואה בשעות הקבועות [אף אלו ההלכתיות, על כל המשתמע מהן לשלל עניינים הלכתיים] קביעה שרירותית אנושית שקבעו חכמים, שמטרתה לסדר בצורה נוחה או נכונה את עתות החיוב ההלכתיים השונים. אין משמעות, מלבד קביעתם המחייבת של חכמים, להיותו של זמן מסויים יום או לילה. זוהי הגדרת המתבונן בלבד.

הזוהר גם הוא מספק חומר למחשבה ביחס לתפיסתו של הזמן כאונטולוגי או כאפיסטמולוגי. היו מי שפירשו [ר' יעקב עמדין] והבינו מדבריו שלדעתו הזמן הוא אלמנט קבוע ואונטולוגי במציאות, שאנו לעיתים מתיישרים לפיו ולעיתים לא אבל כלל לא משפיעים על קיומו הקבוע. אחרים [המגן אברהם] הציעו לפרש את דברי הזוהר באופן שונה מהותית והבינו שלדעתו הזמן הוא קביעה אנושית, וקיומו הוא אפיסטמולוגי. יתכן אפילו שאפשר למצוא בדבריו דואליות ביחס לקיומו של הזמן, מעין חלוקה בין מערכת זמן אלוקית נצחית אונטולוגית ובין מערכת זמן אנושית שלעיתים מתיישרת עם זו הראשונה לצרכים מסויימים ולעיתים לא.

 

אילו עוד מושגים תפיסתיים והלכתיים קיימים מבחינה אונטולוגית ואילו אלמנטים הינם אפיסטמולוגיים? הישארו איתנו לשיעורים הבאים!

#מתורת_הישיבה #אפיסטמולוגיה_יהודית