האם הרב נבון עומד באתגר שכותרת ספרו מציעה?
בשנים האחרונות העיסוק של "תורת המדינה" במגמת עליה ניכרת, וכבר אפשר לספור כארבעה מכונים שעונים לשם בסגנון הזה. המטרה המוצהרת של המקומות הללו היא בחינת שאלות ציבוריות ומדיניות מנקודת מבט תורנית והלכתית. על רקע זה, הספר "מדינה קטנה לעם גדול" של הרב חיים נבון, מהווה חידוש מרענן כבר מנקודת המוצא של הדיון.
ההצעה בספר יוצאת מנקודת הנחה פרגמטית. כבר בהתחלה הוא מוותר על הרעיון האוטופי של מדינת הלכה, ומעדיף להנכיח בהווה ערכים ורעיונות יהודיים הקשורים למדיניות וממשל. מתוך גישה זו הרב נבון מחפש בתנ"ך, בחז"ל בפילוסופיה ובהגות (השמרנית בעיקר) את אותם רעיונות מדיניים "יהודיים" שניתן להשליך ולהחיל על מציאות ימינו.
הרב חיים נבון שוטח את טענותיו בצורה רהוטה, עשירה במקורות יהודיים ופילוסופיים כאחד. בזכות כישרון הכתיבה וההנגשה, הוא מצליח להחליק את ה"גלולה המרה" של ספר עיון, מבלי לוותר על בניית טיעון קוהרנטי. מהלך העניינים ברור ונהיר, עם הרבה שורות תחתונות לגבי פניה של המדינה היהודית הרזה.
ומה יש ליהדות לומר בנושאים האלו? מסתבר שלא מעט. תובנה יפה מגיעה לאחר ניתוח היחס למלוכה בתנ"ך, שמתגלה כאמביוולנטי. לצד השאיפה למלך, נראה שפעמים רבות המלוכה הייתה כושלת, והקב"ה בעצמו הציג את הסתייגותו מהמוסד הזה. ובאופן מורחב, הרב נבון מדגיש שמוסדות המדינה הן כלי בשירות האזרחים, ולא מטרה בפני עצמה.
דוגמא נוספת היא הכנסת מושג הברית המקראי לדיון הפוליטי. בעוד שהמונח הרווח בקרב ההוגים המדיניים הוא "אמנה חברתית", שדומה לחוזה אינטרסנטי בין יחידים (כמו בחוזה לרכישת רכב), מושג הברית כולל ערכים וייעוד משותפים, חזון וקשר בין דורי. ובציטוט של דניאל אלעזר שמובא בספר: "הברית היא הרבה מעבר לחוזה... משום שהיא כרוכה בהתחייבות לנאמנות מעבר לנדרש לתועלת הדדית" (עמ' 110).
וכך, שלב אחר שלב, הרב נבון מעמיד בספר את העקרונות של המדינה היהודית הרזה: קהילתית, בעלת סממנים יהודיים מובהקים (דוגמת פרהסיה "שבתית" בשבת, גם אם לא הלכתית), דמוקרטית וסובלנית (אך לא פלורליסטית!). מדינה שתחזק את מוסד המשפחה ותפריט את שירותי הדת והחינוך, ובה מערכת המשפט תושפע מרוח המשפט העברי.
אחד הרווחים הגדולים של הספר טמון כבר ביומרה המוצהרת לשאוב תובנות מדיניות מתוך התנ"ך. אולי זה נשמע לנו חדשני, אבל התנ"ך היה אחד המקורות העיקריים של ההוגים המדיניים המוכרים ביותר (ג'ון לוק, תומס הובס ועוד). ובעוד שתפיסות מדיניות מבוססות תנ"ך חלחלו לכל העולם המערבי, אצלינו נוצר וואקום: משיקולים היסטוריים, העולם היהודי מיעט להתעסק בנושאי מדיניות; ומשיקולים הלכתיים מיעטו להשתמש בתנ"ך בשאלות של מדינת ישראל המתחדשת.
כשהרב נבון מצהיר שהוא דן במדינה 'יהודית' שאינה מדינת הלכה, הוא מאפשר להחזיר את התנ"ך ללב השיח והפולמוס המדיני היהודי, וזהו רווח גדול לכשעצמו.
הזכרנו שהרב נבון מחלק בין עקרונות ברי יישום לבין רעיונות שמתאימים ל'מדינת ההלכה' העתידית. אך נדמה שהאבחנה בין מה שאוטופי למה שבר יישום מתאים להפליא לאבחנות שמרניות יותר מאשר "גישת היהדות".
כך למשל, בנוגע לאקטיביזם שיפוטי. הרב נבון מודה שהיבט זה קיים במשפט העברי, אך דוחה את יישומו בימינו. זאת, מכיוון ש"השופטים במדינת ישראל אינם מייצגים את עולם הערכים האלוהי המוסכם על כל בני העם" (עמ' 196). זוהי דוגמא למקום בו הנחות המוצא השמרניות נראות כקודמות למסקנות העולות מן המקורות. הוגים דתיים מהצד השני של המפה הפוליטית בוודאי לא סבורים שרעיון זה רלוונטי רק למציאות האוטופית, או שאקטיביזם הלכתי מגיע רק על בסיס הסכמה על "עולם הערכים האלוהי".
בנוסף, גם הדיון על חיזוק הקהילה במסגרת המדינה היהודית מציג את הקהילות המרוככות של ימינו, בהן אכן מסתמכים על אחריות ולא על כוח (עמ' 114-125). אך נדמה שמי שהתנגד למוסד הקהילה ראה מול עיניו מודל אחר לגמרי. כדי להבין את הלחץ מול המודל הקהילתי, מספיק לשאול את עצמך האם היית מעוניין להשתייך לקהילה חרדית. על אף יתרונותיה הרבים, רובנו נירתע ממה שנכנה כ"כפיה" וחדירה עמוקה לפרטיות. זוהי דוגמא לעוצמה (ובהתאם לחששות) שיכולה להיות לקהילה על חבריה.
אם כן, היכולת לדבר בשבח הקהילה מתבססת על הנחות יסוד מודרניות, שהתעצבו ככאלו רק בעקבות הביקורות והלחצים שהגיעו מצד החברה האינדיבידואלית המודרנית כלפי המוסד הזה.
והסתייגות אחרונה כלפי הז'אנר. אישית, כל ספר שמתיימר להציג את "הגישה היהודית" מעורר חשש. מסתבר שהיהדות הייתה קפיטליסטית וסוציאליסטית, דמוקרטית ומונרכית, רציונלית ומיסטית בו זמנית. הרב נבון הציע להיות צנוע ולדחות את השאיפה האוטופית למדינת הלכה. ברוח דומה, ייתכן ויש לדחות את השאיפה ל'גישת היהדות' בשלב זה. לדעתי, ספרים מעין אלו צריכים להדגיש יותר שתפיסתם מתקבלת ומתיישבת עם המקורות, ולא כתפיסה היהודית בה' הידיעה.
בשורה התחתונה, העיסוק בשאלות מדיניות מנקודת מבט יהודית היא חשובה מאד. הרב נבון מצליח (שוב) להביא זווית יהודית לשאלות אקטואליות, ולהפוך עקרונות יהודיים תיאורטיים להצעות ברות יישום בישראל 2021. כחלק מהמאמץ בשנים האחרונות להנכיח תפיסת עולם תורנית וקוהרנטית במרחב הציבורי, הספר הקצר יחסית מצליח לבנות קומה נוספת בסוגיה החשובה הזו. ספר קטן לחזון גדול.
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
האם הרב נבון עומד באתגר שכותרת ספרו מציעה?
בשנים האחרונות העיסוק של "תורת המדינה" במגמת עליה ניכרת, וכבר אפשר לספור כארבעה מכונים שעונים לשם בסגנון הזה. המטרה המוצהרת של המקומות הללו היא בחינת שאלות ציבוריות ומדיניות מנקודת מבט תורנית והלכתית. על רקע זה, הספר "מדינה קטנה לעם גדול" של הרב חיים נבון, מהווה חידוש מרענן כבר מנקודת המוצא של הדיון.
ההצעה בספר יוצאת מנקודת הנחה פרגמטית. כבר בהתחלה הוא מוותר על הרעיון האוטופי של מדינת הלכה, ומעדיף להנכיח בהווה ערכים ורעיונות יהודיים הקשורים למדיניות וממשל. מתוך גישה זו הרב נבון מחפש בתנ"ך, בחז"ל בפילוסופיה ובהגות (השמרנית בעיקר) את אותם רעיונות מדיניים "יהודיים" שניתן להשליך ולהחיל על מציאות ימינו.
הרב חיים נבון שוטח את טענותיו בצורה רהוטה, עשירה במקורות יהודיים ופילוסופיים כאחד. בזכות כישרון הכתיבה וההנגשה, הוא מצליח להחליק את ה"גלולה המרה" של ספר עיון, מבלי לוותר על בניית טיעון קוהרנטי. מהלך העניינים ברור ונהיר, עם הרבה שורות תחתונות לגבי פניה של המדינה היהודית הרזה.
ומה יש ליהדות לומר בנושאים האלו? מסתבר שלא מעט. תובנה יפה מגיעה לאחר ניתוח היחס למלוכה בתנ"ך, שמתגלה כאמביוולנטי. לצד השאיפה למלך, נראה שפעמים רבות המלוכה הייתה כושלת, והקב"ה בעצמו הציג את הסתייגותו מהמוסד הזה. ובאופן מורחב, הרב נבון מדגיש שמוסדות המדינה הן כלי בשירות האזרחים, ולא מטרה בפני עצמה.
דוגמא נוספת היא הכנסת מושג הברית המקראי לדיון הפוליטי. בעוד שהמונח הרווח בקרב ההוגים המדיניים הוא "אמנה חברתית", שדומה לחוזה אינטרסנטי בין יחידים (כמו בחוזה לרכישת רכב), מושג הברית כולל ערכים וייעוד משותפים, חזון וקשר בין דורי. ובציטוט של דניאל אלעזר שמובא בספר: "הברית היא הרבה מעבר לחוזה... משום שהיא כרוכה בהתחייבות לנאמנות מעבר לנדרש לתועלת הדדית" (עמ' 110).
וכך, שלב אחר שלב, הרב נבון מעמיד בספר את העקרונות של המדינה היהודית הרזה: קהילתית, בעלת סממנים יהודיים מובהקים (דוגמת פרהסיה "שבתית" בשבת, גם אם לא הלכתית), דמוקרטית וסובלנית (אך לא פלורליסטית!). מדינה שתחזק את מוסד המשפחה ותפריט את שירותי הדת והחינוך, ובה מערכת המשפט תושפע מרוח המשפט העברי.
אחד הרווחים הגדולים של הספר טמון כבר ביומרה המוצהרת לשאוב תובנות מדיניות מתוך התנ"ך. אולי זה נשמע לנו חדשני, אבל התנ"ך היה אחד המקורות העיקריים של ההוגים המדיניים המוכרים ביותר (ג'ון לוק, תומס הובס ועוד). ובעוד שתפיסות מדיניות מבוססות תנ"ך חלחלו לכל העולם המערבי, אצלינו נוצר וואקום: משיקולים היסטוריים, העולם היהודי מיעט להתעסק בנושאי מדיניות; ומשיקולים הלכתיים מיעטו להשתמש בתנ"ך בשאלות של מדינת ישראל המתחדשת.
כשהרב נבון מצהיר שהוא דן במדינה 'יהודית' שאינה מדינת הלכה, הוא מאפשר להחזיר את התנ"ך ללב השיח והפולמוס המדיני היהודי, וזהו רווח גדול לכשעצמו.
הזכרנו שהרב נבון מחלק בין עקרונות ברי יישום לבין רעיונות שמתאימים ל'מדינת ההלכה' העתידית. אך נדמה שהאבחנה בין מה שאוטופי למה שבר יישום מתאים להפליא לאבחנות שמרניות יותר מאשר "גישת היהדות".
כך למשל, בנוגע לאקטיביזם שיפוטי. הרב נבון מודה שהיבט זה קיים במשפט העברי, אך דוחה את יישומו בימינו. זאת, מכיוון ש"השופטים במדינת ישראל אינם מייצגים את עולם הערכים האלוהי המוסכם על כל בני העם" (עמ' 196). זוהי דוגמא למקום בו הנחות המוצא השמרניות נראות כקודמות למסקנות העולות מן המקורות. הוגים דתיים מהצד השני של המפה הפוליטית בוודאי לא סבורים שרעיון זה רלוונטי רק למציאות האוטופית, או שאקטיביזם הלכתי מגיע רק על בסיס הסכמה על "עולם הערכים האלוהי".
בנוסף, גם הדיון על חיזוק הקהילה במסגרת המדינה היהודית מציג את הקהילות המרוככות של ימינו, בהן אכן מסתמכים על אחריות ולא על כוח (עמ' 114-125). אך נדמה שמי שהתנגד למוסד הקהילה ראה מול עיניו מודל אחר לגמרי. כדי להבין את הלחץ מול המודל הקהילתי, מספיק לשאול את עצמך האם היית מעוניין להשתייך לקהילה חרדית. על אף יתרונותיה הרבים, רובנו נירתע ממה שנכנה כ"כפיה" וחדירה עמוקה לפרטיות. זוהי דוגמא לעוצמה (ובהתאם לחששות) שיכולה להיות לקהילה על חבריה.
אם כן, היכולת לדבר בשבח הקהילה מתבססת על הנחות יסוד מודרניות, שהתעצבו ככאלו רק בעקבות הביקורות והלחצים שהגיעו מצד החברה האינדיבידואלית המודרנית כלפי המוסד הזה.
והסתייגות אחרונה כלפי הז'אנר. אישית, כל ספר שמתיימר להציג את "הגישה היהודית" מעורר חשש. מסתבר שהיהדות הייתה קפיטליסטית וסוציאליסטית, דמוקרטית ומונרכית, רציונלית ומיסטית בו זמנית. הרב נבון הציע להיות צנוע ולדחות את השאיפה האוטופית למדינת הלכה. ברוח דומה, ייתכן ויש לדחות את השאיפה ל'גישת היהדות' בשלב זה. לדעתי, ספרים מעין אלו צריכים להדגיש יותר שתפיסתם מתקבלת ומתיישבת עם המקורות, ולא כתפיסה היהודית בה' הידיעה.
בשורה התחתונה, העיסוק בשאלות מדיניות מנקודת מבט יהודית היא חשובה מאד. הרב נבון מצליח (שוב) להביא זווית יהודית לשאלות אקטואליות, ולהפוך עקרונות יהודיים תיאורטיים להצעות ברות יישום בישראל 2021. כחלק מהמאמץ בשנים האחרונות להנכיח תפיסת עולם תורנית וקוהרנטית במרחב הציבורי, הספר הקצר יחסית מצליח לבנות קומה נוספת בסוגיה החשובה הזו. ספר קטן לחזון גדול.
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
