הספר "בין הזמנים" שהוציא Rabbi David Stav הרב דוד סתיו לפני עשור הוא דוגמא מעניינת לעיסוק במרחבי הפנאי של יהודים שומרי תורה ומצוות המצויים בעולמות החול. הוא בוחר להעלות על נס באופן לכתחילאי את תרבות הפנאי ולבחון את ענפיה השונים מבחינה הלכתית ומחשבתית. למרות שאפשר להסתפק על טיב האיגוד של תחומי עניין מגוונים כ"כ תחת הכותרת הקטגורית של "פנאי ביהדות", נראה שהספר מציע עבודת איסוף מקורות ופסקים לא רעה בכלל על שלל תחומי אורח חיים. החל משאלות קונספטואליות מובהקות כמו היחס ההלכתי לשילוב בין קודש לחול וחובת קביעת עיתים לתורה במינון הנכון, וכלה בסקירה של מגוון תחומי פנאי והיחס ההלכתי והמחשבתי אליהם. ספורט, אמנות, תרבות, טיולים, עיתונות, חיות מחמד והנאות הגוף.

כחלק מחזון העיסוק ב"חברה המבקשת לחיות חיים של תורה ועבודה, הן במובן של התפרנסות מיגיע כפיים והן במובן של היפתחות לעולם תרבותי רחב ומגוון [הקדמת המחבר לספר, עמ' 14]", מבקש הרב סתיו לעסוק לא רק בנושאים מקומיים זעיר שם זעיר שם אלא גם בליבתו של המכלול אותה הוא מכנה "תורת הפנאי". אמירות קטגוריאליות בנוגע ל"דעת היהדות על X" או "נושא Y בראי ההלכה" עשויות לעיתים ליפול למלכודת של חוסר דיוק בשם הקונספציה המסדרת. הרב סתיו לא נופל במלכודת, ונדמה שהדיונים בענפי הפנאי השונים נעשים מתוך העמקה הלכתית מרשימה ובלתי מוטה. מי שיחפש בספר את האג'נדה שהוא עלול להיות יתאכזב אולי לגלות שמדובר בסופו של דבר בספר שדומה יותר לפניני הלכה מאשר למניפסט פנאי ונהנתנות עם כיפה. ועם זאת, אם לנסות להתייחס לסידור המהותי שמציע הספר, הבחירה לאגד תחת דיסציפלינה אחת מגוון של נושאים שהמכנה המשותף הרלוונטי ביותר שלהם הוא היותם קשורים לאורח חיים, ולא לצד התורני שבו, יכולה להעלות את התהייה האמנם נכון להתייחס לכל אלו מתוך דיון באותה סוגייה מחשבתית.

בין כך ובין, מדובר בהמלצת קריאה חמה לבין הזמנים הקרוב שלכם. אחרי שחרית או בין מנחה לערבית, תוכלו למצוא בבתי כנסת רבים על מדפי ההלכה קביעות קצרה ברוח הימים. אפשר בקלות ללמוד פרק בכל יום ולסיים תוך כמה שבועות עד לזמן קיץ. אנחנו בטוחים שתגלו אי אלו נקודות שלא הכרתם, ובשביל שפה קולחת ונגישה שכזו מדובר בהשקעה פשוטה ומשתלמת.

בין הזמנים שמח!