אחת הדרכים להכיר באישיות דגולה, היא לראות אילו תנועות המשך, שלעיתים מנוגדות זו לזו באופן מוחלט, קמות בעקבותיו ולאורו. אחת הסיבות לכך היא שכל תנועה נתפסת לצד מסוים באישיות הזו, שמכילה גוונים ועומקים רבים.

כאלו היו הרמב"ם והרב קוק. מהראשון יצאו תנועות רציונליסטיות, קבליות וגם חסידות חב"ד, ובאחרון נתלים הזרמים השמרניים ביותר בציונות הדתית (דוגמת הר המור), לצד הזרמים הליברליים ביותר (כמו הרב שג"ר).

הרב קוק עצמו, במאמר ארוך שנכנס לאחר מכן למאמרי הראי"ה, מביע את התפעלותו העמוקה ממפעלו של הרמב"ם ומיכולתו לאחוז בו זמנית בתנועות נפש מנוגדות:

"השלמות העליונה, שקבלה נשמתו הגדולה מכל זוהר האמת אשר זרח עליה בכפלים, היא גילתה את הארת מבטו על העולם ועל החיים, על האנושות כולה ועל ישראל עמו, על התורה ועל המדע, בבהירות כל כך מפליאה ובלב כל כך נכון, עד שהננו ממולאים השתוממות נוכח גדולת חזיון מבעית זה."

לצד הכתיבה הקבלית וההשפעות החסידיות, הראי"ה הושפע עמוקות גם מהרמב"ם. ספרו המוקדם, "לנבוכי הדור", הוא גרסה 2.0 (או 2.1 אם מחשיבים "מורה נבוכי הזמן" של רנ"ק) ל"מורה נבוכים": הספר נועד לשמש לעזר עבור המאמין המשכיל, שמעוניין לאחוז ביהדות אך נבוך מסתירותיה מול הפילוסופיה והמדע. המתודה כמעט זהה, רק השאלות השתנו: במקום דיונים על קדמות העולם ותפיסה שגויה של האל, הרב קוק מתעסק בשאלות של אבולוציה ומוסר. ולרוב, שניהם רואים בגילוי המדעי ובהתפתחות החשיבה דרך לחשוף אמונה עמוקה ואמיתית יותר.

ההתכתבות הזו נמשכה במקומות רבים, כמו בשאלת טעמי המצוות, היחס לקורבנות ועוד. בטקסטים נוספים, האוזן הרגישה תוכל לשמוע שהרב קוק "מהדהד" את הרמב"ם ומתכתב איתו באופן עמוק, גם אם המסקנה שלו תהיה שונה. בחלקים הבאים נשתדל לחשוף כמה מקומות כאלו.

 

לחלק הבא

לחלק השלישי