רבי אברהם ישעיהו קרליץ לא חסך בביטויים חריפים ובשלילה נחרצת, כאשר אלו נדרשו לצורך נשיאת דגל התורה במרחב הציבורי של מדינת ישראל הצעירה כפי שתפסה אותה לנכון הגישה שעמדה ברוח העדה החרדית.
"אין ההלכה עוסקת בגלוי באמונות ובדעות; היא קובעת למעשה את הדרך אשר ילכו בה, את המותר והאסור, החיוב והפטור, הטמא והטהור. ובכל זאת מונחות ביסודן של הלכות רבות אמונות ודעות..."
[מתוך הפרק הראשון בספר "חז"ל- פרקי אמונות ודעות", אפרים א. אורבך]
השבוע חל גם יום הולדתו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ [י"א בחשוון], וגם יום פטירתו [ט"ו בחשוון]. מרכזיות לימוד התורה בעולמו מתבטאת עד היום, בין היתר, בעובדה שרובנו מכירים אותו יותר בשם של ספרי החידושים ההלכתיים שלו: חזון איש.
עם עליית קרנו ברבות השנים, הוא הוכתר באופן בלתי רשמי למנהיג הרוחני של אגודת ישראל והעדה החרדית האשכנזית, ונפגש לא אחת עם גדולי ראשי הציונות ומוסדות המדינה כדי לעמוד כנגד מה שהיווה בעיניו פגיעה בקדושת התורה והמצוות. החזו"א פעל רבות כדי להקים מחדש בארץ את הישיבות שנחרבו או הועתקו בשואה, מתוך תפיסה עמוקה ש"אין שיור רק התורה הזאת" [כלשון הביטוי הלקוח מפיוטי הסליחות], ומתן חשיבות עליונה ללימוד התורה בעם ישראל.
כמה מפסיקותיו של החזו"א התפרסמו במיוחד לאור הבידול המשמעותי שלהן מהפסיקה הממלכתית בסוגיות שונות. לומדי הסוגיות בעיון ודאי מכירים בכוח הסברא והחידוש המופלאים בשיטתו ובישרות הבלתי מתפשרת בפרשנות המקורות ודברי רבותינו. לצד זאת, ברמת המאקרו ניתן גם להתרשם שהדיון ההלכתי הענייני בהכרעת ההלכה אינו נעדר מהשפעת תפיסת עולם מטא-הלכתית ביחס למוסדות הציבוריים ולציונות. למעשה, אם נחזור לדבריו של אורבך, זוהי ממש אחת מאבני היסוד של היצירה ההלכתי: אמונתו ודעתו של הפוסק. במוקדים רבים העוסקים בימים אלו בלימוד דיני השמיטה, למשל, ניתן ללמוד בהעמקה על התנגדותו ההלכתית וההנהגתית של החזו"א להיתר המכירה שנועד לסייע לחקלאות הציונית ביישוב הארץ. להתנגדות ההלכתית ודאי חפפה גם, בנסתר ובנגלה, התנגדות רוחנית ואף פוליטית למוסדות הלאומיים הציוניים.
אחת הדוגמאות הנוספות הבולטות לכך היא פסיקתו של החזו"א בסוגיית השימוש בחשמל בשבת. בשלהי המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20 נחלקו גדולי ישראל בניסיון להגדיר את השימוש בחשמל מבחינה הלכתית בשבת. רוב רובם המוחלט אוסר למעשה שימוש בחשמל בשבת, אולם הטעמים השונים והגדרת האיסור באופן שונה מולידים השלכות מסויימות על הפסיקה במספר סוגיות רוחב בנושא. וכך לדוגמה, מעבר לשיטתו הייחודית של החזו"א בהגדרת האיסור [כפועל יוצא של מלאכות "בונה" ו- "מכה בפטיש"], הוא הוקיע גם את עצם השימוש בחשמל המיוצר בידי חברת החשמל:
"... וכל זה כשזרם החשמל הוכן מערב שבת... אבל אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל שאינו משמר שבתו, אסור להנות ממנו, ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין... מפני שיש בו בשימושו איסור חילול השם כיוון שהוא שימוש ציבורי והעובד בשבת הוא עושה במרד רחמנא ליצלן, והנהנה ממעשיו מעיד חס וחלילה שאין ליבו כואב על חילול שבת..."
את הדברים הוא כותב בסימן נ' של ספר חזו"א על אורח חיים, במסגרת דיון על שימוש בחשמל בשבת בענפי משק שונים. רבים מפוסקי המאה הקודמת ופוסקי ימינו חלוקים על פסיקה זו ומתירים שימוש במכשירים שהודלקו בהיתר או בערב שבת, אף שהחשמל אליהם מגיע מחברת החשמל שעובדת בשבת. דמותו של החזו"א, כמו גם תפיסתו הרוחנית הבדלנית, הובילו אותו בסוגיה זו לתת משקל משמעותי יותר לטענת המטא לפיה הסתמכות על חברת החשמל בשבת מעידה על כך שהמשתמשים לא כואבים על חילול השבת בידי היהודים העובדים בה "במרד", כלשונו. לטענה שכזו ניתן להעניק, מטבעה, משקל הלכתי שונה בהתאם לתפיסה המטא-הלכתית. הסוגייה ההלכתית של שימוש בחשמל המופק בחברת החשמל בשבת היא סוגייה סבוכה עד היום שלא רבים מצויים בכל פרטיה ודקדוקיה, וגם בזמננו נוהגות רבות מקהילות העדה החרדית שלא להשתמש בחשמל מחברת החשמל בשבת אלא בגנרטורים מקומיים. אולם, גם מבלי להכנס למחלוקת ההלכתית או להכריע בה, נוכל להבחין בטשטוש הגבול שבין התפיסה המטא-הלכתית והאנליזה המקומית המזוהה עמוקות עם תפיסתו התורנית של החזו"א בסוגייה זו.
אכן, רבי אברהם ישעיהו קרליץ לא חסך בביטויים חריפים ובשלילה נחרצת, כאשר אלו נדרשו לצורך נשיאת דגל התורה במרחב הציבורי של מדינת ישראל הצעירה כפי שתפסה אותה לנכון הגישה שעמדה ברוח העדה החרדית.
#פינת_יארצייט
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
רבי אברהם ישעיהו קרליץ לא חסך בביטויים חריפים ובשלילה נחרצת, כאשר אלו נדרשו לצורך נשיאת דגל התורה במרחב הציבורי של מדינת ישראל הצעירה כפי שתפסה אותה לנכון הגישה שעמדה ברוח העדה החרדית.
"אין ההלכה עוסקת בגלוי באמונות ובדעות; היא קובעת למעשה את הדרך אשר ילכו בה, את המותר והאסור, החיוב והפטור, הטמא והטהור. ובכל זאת מונחות ביסודן של הלכות רבות אמונות ודעות..."
[מתוך הפרק הראשון בספר "חז"ל- פרקי אמונות ודעות", אפרים א. אורבך]
השבוע חל גם יום הולדתו של רבי אברהם ישעיהו קרליץ [י"א בחשוון], וגם יום פטירתו [ט"ו בחשוון]. מרכזיות לימוד התורה בעולמו מתבטאת עד היום, בין היתר, בעובדה שרובנו מכירים אותו יותר בשם של ספרי החידושים ההלכתיים שלו: חזון איש.
עם עליית קרנו ברבות השנים, הוא הוכתר באופן בלתי רשמי למנהיג הרוחני של אגודת ישראל והעדה החרדית האשכנזית, ונפגש לא אחת עם גדולי ראשי הציונות ומוסדות המדינה כדי לעמוד כנגד מה שהיווה בעיניו פגיעה בקדושת התורה והמצוות. החזו"א פעל רבות כדי להקים מחדש בארץ את הישיבות שנחרבו או הועתקו בשואה, מתוך תפיסה עמוקה ש"אין שיור רק התורה הזאת" [כלשון הביטוי הלקוח מפיוטי הסליחות], ומתן חשיבות עליונה ללימוד התורה בעם ישראל.
כמה מפסיקותיו של החזו"א התפרסמו במיוחד לאור הבידול המשמעותי שלהן מהפסיקה הממלכתית בסוגיות שונות. לומדי הסוגיות בעיון ודאי מכירים בכוח הסברא והחידוש המופלאים בשיטתו ובישרות הבלתי מתפשרת בפרשנות המקורות ודברי רבותינו. לצד זאת, ברמת המאקרו ניתן גם להתרשם שהדיון ההלכתי הענייני בהכרעת ההלכה אינו נעדר מהשפעת תפיסת עולם מטא-הלכתית ביחס למוסדות הציבוריים ולציונות. למעשה, אם נחזור לדבריו של אורבך, זוהי ממש אחת מאבני היסוד של היצירה ההלכתי: אמונתו ודעתו של הפוסק. במוקדים רבים העוסקים בימים אלו בלימוד דיני השמיטה, למשל, ניתן ללמוד בהעמקה על התנגדותו ההלכתית וההנהגתית של החזו"א להיתר המכירה שנועד לסייע לחקלאות הציונית ביישוב הארץ. להתנגדות ההלכתית ודאי חפפה גם, בנסתר ובנגלה, התנגדות רוחנית ואף פוליטית למוסדות הלאומיים הציוניים.
אחת הדוגמאות הנוספות הבולטות לכך היא פסיקתו של החזו"א בסוגיית השימוש בחשמל בשבת. בשלהי המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20 נחלקו גדולי ישראל בניסיון להגדיר את השימוש בחשמל מבחינה הלכתית בשבת. רוב רובם המוחלט אוסר למעשה שימוש בחשמל בשבת, אולם הטעמים השונים והגדרת האיסור באופן שונה מולידים השלכות מסויימות על הפסיקה במספר סוגיות רוחב בנושא. וכך לדוגמה, מעבר לשיטתו הייחודית של החזו"א בהגדרת האיסור [כפועל יוצא של מלאכות "בונה" ו- "מכה בפטיש"], הוא הוקיע גם את עצם השימוש בחשמל המיוצר בידי חברת החשמל:
"... וכל זה כשזרם החשמל הוכן מערב שבת... אבל אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל שאינו משמר שבתו, אסור להנות ממנו, ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין... מפני שיש בו בשימושו איסור חילול השם כיוון שהוא שימוש ציבורי והעובד בשבת הוא עושה במרד רחמנא ליצלן, והנהנה ממעשיו מעיד חס וחלילה שאין ליבו כואב על חילול שבת..."
את הדברים הוא כותב בסימן נ' של ספר חזו"א על אורח חיים, במסגרת דיון על שימוש בחשמל בשבת בענפי משק שונים. רבים מפוסקי המאה הקודמת ופוסקי ימינו חלוקים על פסיקה זו ומתירים שימוש במכשירים שהודלקו בהיתר או בערב שבת, אף שהחשמל אליהם מגיע מחברת החשמל שעובדת בשבת. דמותו של החזו"א, כמו גם תפיסתו הרוחנית הבדלנית, הובילו אותו בסוגיה זו לתת משקל משמעותי יותר לטענת המטא לפיה הסתמכות על חברת החשמל בשבת מעידה על כך שהמשתמשים לא כואבים על חילול השבת בידי היהודים העובדים בה "במרד", כלשונו. לטענה שכזו ניתן להעניק, מטבעה, משקל הלכתי שונה בהתאם לתפיסה המטא-הלכתית. הסוגייה ההלכתית של שימוש בחשמל המופק בחברת החשמל בשבת היא סוגייה סבוכה עד היום שלא רבים מצויים בכל פרטיה ודקדוקיה, וגם בזמננו נוהגות רבות מקהילות העדה החרדית שלא להשתמש בחשמל מחברת החשמל בשבת אלא בגנרטורים מקומיים. אולם, גם מבלי להכנס למחלוקת ההלכתית או להכריע בה, נוכל להבחין בטשטוש הגבול שבין התפיסה המטא-הלכתית והאנליזה המקומית המזוהה עמוקות עם תפיסתו התורנית של החזו"א בסוגייה זו.
אכן, רבי אברהם ישעיהו קרליץ לא חסך בביטויים חריפים ובשלילה נחרצת, כאשר אלו נדרשו לצורך נשיאת דגל התורה במרחב הציבורי של מדינת ישראל הצעירה כפי שתפסה אותה לנכון הגישה שעמדה ברוח העדה החרדית.
#פינת_יארצייט
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
