"הדת היא התשובה לשאלותיו העמוקות של האדם. בשעה שאנו מאבדים עניין בשאלות האחרונות, מאבדת הדת את הרלוונטיות שלה ונקלעת למשבר. משימתה העיקרית של הפילוסופיה של הדת היא לגלות מחדש את השאלות שהדת היא התשובה להן."

***

בשני הפרקים הקודמים התוודענו לשני סוגי מענה לשאלות האמוניות: המענה הפילוסופי של הרב מיכאל אברהם; ומענה ה"משמעות" (אמונה באלוהים מעניקה משמעות לחיינו ולסביבתנו) בדברי הרב זקס. אך ראינו שהקריאה ב הןחושפת שאלה נוספת – האם יש מקום לבחון את הדת ואת ההיבט ה"רוחני" שבה כדבר העומד בפני עצמו?

לאלו ששאלה זו בוערת בקרבם, ראוי ומומלץ לקרוא את "אלוהים מבקשאת האדם" של אברהם יהושע השל (הוצאת מאגנס, בתרגום עזן מאיר-לוי, תשס"ג). הרעיון המנחה בחלק הראשון של הספר הוא הניסיון לעורר אותנו דווקא להיבטים בחיינו שחומקים מניסוח רציונלי, או מתועלת חברתית ומוסרית.

לכן, בספר תמצאו לרוב את המושגים "פליאה", "מסתורין", "תחושת הנשגב מלשוננו" ועוד. כל אלו מנסים להראות לנו שכוחה של הדת שוכנת מול שאלות ותחושות אחרות בחיינו: חוויית הפליאה שקשה לבטאה במילים, והתחושה שיש בעולם היבט "נשגב", שנמצא מעבר לעולם. את הניסיון להעניק מילים לחוויה שאי אפשר לבטא במילים השל ימנף בסוף להיבט המופלא ביותר – העובדה שיש קשר בין אדם לאלוהים. ויותר מכך: העובדה שאלוהים מבקש את האדם.

ראוי לציין שהניסיון לבטא תחושות והיבטים שקשים לביטוי גובה "מחיר": לעיתים הניסוחים בספר אינם ברורים, ולעיתים המהלך הלוגי שבדבריו מעט רופף. בוודאי שבהשוואה לרב זקס, הקריאה בספר קשה יותר ודורשת מאמץ.

ולצד זאת, חשוב לשים לב שגם השל אינו מתנסח באופן "אי רציונלי", אלא מנסה להצביע על המקומות בהם כוחה של התבונה מוגבלת: "משימתה [של הדת] איננה להתחרות עם התבונה, אלא לסייע לנו באותם מקומות שבהם מציעה התבונה משען חלקי בלבד."

***

כפי שפתחנו, הכוח בדברי השל נעוץ בהענקת 'גב רעיוני' להיבט הדתי והרוחני כעומדים בפני עצמם. השל מזקק את טיבו של היחס בין אדם לאלוהים ובין אדם לעולם, ומחליש את הצורך בהוכחות פילוסופיות (הרב מ"א) או בהיבט ה"תועלת" של הדת (הרב זקס). כי השאלות העמוקות שעליהן הדת עונה, אינן נגמרות בגבולות המוסר והתבונה, אלא עומדות הרחק מעליהן. ובמובן זה נקודת החוזקה של הספר היא גם נקודת תורפתו. כך או כך, זהו עוד ספר אמוני משמעותי לנבוכי דורנו.