פרק ראשון
אחד הריטואלים הבסיסיים בחייו של היהודי הוא התפילה. היא שבה ומופיעה בחלקי היום השונים, בשלבי החיים השונים. ומטבעו של כל אירוע תדיר שחוזר על עצמו, הלימוד וההעמקה אודותיה מיטיב עם ביצועה. כיצד לומדים על תפילה? היות ואת מצוות התפילה אנחנו פוגשים מכיוונים שונים ניתן ללמוד אודותיה ולהבין את משמעותה דרך פריזמות שונות: אינו דומה העולה מן עולמות הלכות התפילה לעולה מעולמות הניתוח הספרותי שלה. תמונה אחת תתקבל מלימוד על טיב התפילה על זמניה הקבועים, למשל, ודבר אחר יהיה ללמוד על אופייה מתביעתה ל"כוונה". רבדים שונים של מקורות והיבטים שונים של מעשה מרכיבים התרחשות הלכתית, רוחנית ופרקטית, ומותירים לנו פתחים שונים ומגוונים ללמוד דרכם ולהטיב עםהתפילה שלנו. ריבוי נקודות המבט יכול להוליד תפיסה רב ממדית של ההתרחשות. זאת הודות לרבדים השונים המרכיבים את התרחשות התפילה.
התפילה אם כן מגלמת בתוכה התרחשות רב מערכתית, הניתנת לעיבוד בשלל כלים. ניתוח טקסט התפילה, למשל, הוא אחד הכלים המרכזיים ללימודה. הוא מעניק לנו מובן די מתבקש על מה שמחברי התפילה יצקו לתוכה, ואנחנו יכולים לבצע אותו בכלים ספרותיים ובלשניים רבים. גם לימוד הלכות התפילה השונות מכונן תדמית מעניינת ביחס לטיב ההתרחשות ולמטרותיה. עיסוק אנתרופולוגי או סוציולוגי במקומה של התפילה בעולם היהודי בפרט והאנושי בכלל עשוי לצייר תמונה שונה לחלוטין בנוגע כמעט לכל שאלה שנשאל את עצמינו אודות התפילה. וכעת, אחרי שהתבוננו במנעד הרחב של הבירורים שניתן לערוך במסגרת "עיון תפילה", האם נוכל לשאול את עצמנו מהן השאלות הבסיסיות יותר? מהן השאלות המעניינות יותר? יש בכלל משמעות לקביעה כי שאלות מסויימות הינן בסיסיות יותר בלימוד נושא כלשהו? איזו מהפריזמות מלמדת אותנו דברים רלוונטיים יותר?
לא בטוח שניתן להכריע שאלות אלו בתשובה אחת. לעתים ההיבטים השונים של התפילה כרוכים זה בזה כך שלא ניתן ’לחתוך בסכין’ קביעה מסוימת, ולעיתים הקושי נעוץ דווקא בהיותם חסרי כל ממשק השוואתי. כך או כך, קשה לומר עליה דברים מוחלטים. עם זאת, ישנו אלמנט אחד שהבנתו מהווה בסיס למכלול הדיונים האפשריים אודות התפילה. עוד קודם לסוגיות הרבות על מטרתה של התפילה ואופני קיומה, יש להבין ראשית את טיב ההתרחשות שבה. כיצד היא פועלת בעולם. יתכן, ונקודות המבט השונות אותן סקרנו לעיל ינפקו תזות שונות לבירור זה. אולם מבחינה סידורית, נדמה שזוהי השאלה העומדת בבסיס כמעט כל הדיונים כולם. אמנם, לא תמיד זוהי השאלה האקוטית ביותר בעולמו של המתפלל. שכן הצורך בכוונה, שלא לדבר בכלל על עצם הצורך בהתמדה, מטבע הדברים מעסיק הרבה יותר. אולם דיונים אלו, גם אם לא במרחבים הפרקטיים, הם דיונים המושפעים עמוקות מהנחות היסוד התיאולוגיות אודות המכניזם שבו התפילה מתרחשת.
ומה הופך דווקא את הבירור אודות טיב ההתרחשות ליסודי כל-כך? מדוע כל בירור אחר אודות ענפי המצווה השונים מתקיים על בסיס הנחות היסוד של תפיסת המכניזם התפילתי? כמו בכל מנגנון בעולם, גם הבנת מנגנון התפילה מהווה את השלב הראשון בדרך לדיון מעמיק על טיב פעולותיה. סידור התפילה שלנו מהווה מקבץ רבגוני של הלכות והנהגות, כוונות נסתרות והוראות מעשיות. הוא יכול להותיר את המתפלל בבלבול רב ביחס לשאלה "מה נעשה כאן בעצם". הבנת טיב ההתרחשות של מערכת והשפעתה על המציאות משפיעה גם על היכולת להעניק לה אנליזה מסודרת. במקרה של התפילה, מדובר בעמידה על טיב השפעתה המיוחלת על המציאות.
אפשר לנסות להדגים כיצד השפה בה מדברים והמטרות אותן מציבים בעת העיסוק בתפילה הן פועל יוצא של הנחות היסוד ביחס לאופן שבו היא עובדת, זאת באמצעות דברים שכותב הרב דב זינגר בפתיחת הספר "תיכון תפילתי" ובאמצעות מפעלים נוספים אותם הוא מקדם:
"התפילה היא עבודת הלב. "ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא, יג), איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה" (בבלי, תענית ב ע"א). הלב הוא מוקד ההתרחשות ואופן העבודה. ספר זה מבקש להציע שפה לעסוק בתפילה לא כחלק מלימוד תורה שתוכנו תפילה אלא דרך שפת העבודה, שפת הלב. לשים לב אל הנשמה, לתת לה מילים ולהציע דרכים להגיע עדיה"
במילים אלו פותח הרב דב זינגר את ספרו "תִכּון תפילתי" – אסופת פרשנויות, מחשבות, קטעי לימוד וקטעי הדרכה מעשיים להעמקה בנושא התפילה. הספר הוא פרי חבורות לימוד רבות שהונחו לאורך שנים בידי הרב דב במעגלים שונים, ולטענתי הוא מושתת על תפיסתו הקונספטואלית ביחס לפעולת התפילה בעולם ולאופן ה"עבודה שבלב" הרלוונטי לה. אחת מהפלטפורמות המרכזיות לעיסוק הרוחני אליו חותר הספר קרמה עור וגידים לפני קרוב לשני עשורים תחת השם "בית מדרש להתחדשות" – מרחב על-קטגורי המתמקד בין היתר בהנכחת חשיבות עבודת התפילה במרחב. יוזמותיהם המוכרות של שותפי המפעל הפכו בשנים האחרונות לאירועי מיינסטרים בחלקים מהציבור הדתי בישראל. החל מחבורות תפילה וחסידות, וכלה בתפילה חודשית הנודדת בין מוקדי עניין וקהילות שונות, ומקבצת אליה שותפים מכיוונים מפתיעים.
על פניו, בית המדרש להתחדשות היה יכול להוות שער עבור כולם. ואף על פי כן, יהודים רבים המבקשים להעמיק בענייני התפילה אינם שותפים למפעלים מעין אלו שהקים הרב דב, והשפה בה הוא בוחר להשתמש במסגרת עבודת לימוד התפילה אינה רלוונטית עבורם. מדוע? מה פשר הפער בין האהדה הרבה שתנועה זו קונה במעגלים מסויימים ובין ההסתייגות ממנה במעגלים אחרים? יתכן, כך נציע, שהתשובה נעוצה בהבנת הפער בין הנחות היסוד השונות של הפעולה. האם כל המתפללים בעולם היהודי יסכימו לקביעה הפותחת את משנתו של הרב דב לפיה "הלב הוא מוקד ההתרחשות ואופן העבודה"? האם השפה הרוחנית אותה מדבר הרב דב במאמציו להפיח חיים מחודשים במצוות התפילה היא השפה הרלוונטית לעבודה זו עבור כולם?
וודאי שהתשובה היא לא. לא כולם מדברים באותה השפה. הרי גם רבותינו נחלקו לאורך הדורות כולם במגוון נושאים – הלכתיים ורוחניים, מדידים והגותיים. מטבע הדברים לא ניתן לצפות ששפה אחת ודברים אחדים יתאימו לכל תתי הזרמים השונים בעולם התורה לעשות רצון קונם. בכל הנוגע לשפה איתה מציע הרב דב לגשת לתפילה, הרכיבים שעשויים ליצור חוסר התאמה לקהלים נוספים נוחים לאבחון. הרוח החסידית שבה נלמדים תכני הספר לא מנשבת בגב של כל אחד. המתודיקה העמוסה שבה משתמש הרב דב בספר המדובר לא תמיד מייצרת את האפקט החינוכי וההתנסותי שהספר מבקש להעניק, ולעיתים היא מרחיקה את עיון התפילה מהקורא ולא מנהירה לו אותו. גם הדגש הרוחבי בספר, על מקומו של האדם בטקס התפילה ולא על הלכותיו של הטקס עצמו, מהווה בחירה לימודית מסויימת מאוד, שלא תתאים מטבעה לכל מי שרוצה לעיין בתפילתו.
אולם נדמה שכל אלו הם רק ההסברים המעשיים מדוע תנועה מתבקשת כל-כך לא קונה מקום, ואולי גם בהכרח לא תקנה מקום, בלבם של כל המתפללים כולם. אם נחזור לדיון שבו פתחנו אודות מרכזיות הבנת "טיב ההתרחשות" של התפילה בטרם ניגשים ללימודים נוספים אודותיה, נוכל לראות כיצד הדברים מיושמים ביחס לשפת התפילה אותה הצגנו כעת. כמו בהקשרים רבים – מעבר לשאלת הכלים יתכן שקיים פער מהותי יותר. ובנידון דידן – תפיסות שונות של טיב ההתרחשות התפילתית בזרמים שונים בעולם היהודי. הפער בין התפיסות שזור עוד במחשבת רבותינו ובדבריהם על התורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכלה בתנועות וזרמים שונים כיום שמתעסקים ברעיונות דומים. פערי השפה והשיח מושרשים בפערי תפיסת המציאות הפיזית והמטפיזית. אנשים רבים לא מתחברים למה שהרב דב מציע לעשות עם התפילה מכיוון שלעיתים, באופן בלתי מודע, הם לא חושבים שזה מה שתפילה עושה במהותה.
מה קורה לאדם ולעולם במהלך התפילה? מהי ההתרחשות המטפיזית פה? לכל הפחות כהנחה אפריורית, אפשר היה לחשוב גם שמוקד ההתרחשות של התפילה איננו "שפת הלב" אלא המוקד הקהילתי דווקא. מי אמר שעבודה שבלב מתבצעת בכלים שמזוהים כיום עם לב ורגש? האם חסרות התבטאויות אחרות של חז"ל שהמישור הרגשי איננו זה שעומד בקדמת הבמה אותה הן מציגות? לחילופין, למצוות התפילה יש גם נדבך חשוב של תרומה בעבודה על המידות ובציות לפרטי ההלכות הרבים להם היא נזקקת. אולי, אם כן, חוויה הלכתית זו היא בכלל מוקד ההתרחשות? ואולי, אם בהצעות אפריוריות עסקינן, לב ההתרחשות כלל לא חונה בעולמו של האדם אלא בעולמות עליונים יותר בהם משפיעה תפילתו? כלומר – בין אם יפתח האדם את ליבו ובין אם לא, הקסם שנקרא תפילה יעבוד במציאות הרוחנית והגשמית באופן עצמאי. כפי שניתן להתרשם במבט ראשוני, תפיסות שונות אלו של טיב ההתרחשות יצריכו מטבען עבודה בכלים אחרים לחלוטין. לא רק לב, אלא גם שכל, ניתוח אנליטי של מקורות הלכתיים וקבליים, ואולי אף כישורי גבאות ותקשורת בין אישית. אם התפילה הינה אירוע בעל משמעות פסיכולוגית בלבד, והיא תורמת לאדם בכך שהוא מסדר ומרצה את מחשבותיו כלפי הנשגב ממנו – יתכן שהלב והרגש ישמשו כשחקנים מרכזיים יותר בעיון התפילה. אם התפילה מזיזה דברים בעולמות עליונים ותחתונים ומשפיעה על העולם החיצון פשוטו כמשמעו – מתבקש לחשוב שדווקא השכל והידע אודות פרטי הפרטים של המנגנון התפילתי יהיו משמעותיים יותר בליבון מצוות התפילה ואורחותיה. כך גם אם נבין שהתרחשות התפילה הינה התרחשות הלכתית בלבד, שהדרך להדר בקיומה היא להקפיד על ידיעת הפרטים וקיומם על הצד הטוב ביותר. וכמובן, אם נתפוס את התפילה כאירוע שאדוותיו המשמעותיות מכות דווקא במים החברתיים והקהילתיים, השפה והכלים שבהם נצטרך להשתמש בבואנו ללמוד וללמד תחום זה יהיו שונים בתכלית ויכללו עיסוק יסודי בשאלות חינוכיות וקהילתיות של עיצוב קהל מאמינים. שיח המניח ששפת העבודה של התפילה היא שפת הלב ביצע כבר בחירה באפשרות אחת, ומטבעו לא יתאים למי שסובר כאפשרות האחרת. ענפי הענפים המסועפים בלימודים ובתרגולים השונים של התפילה לא יהיו רלוונטיים עבור מי שהנחות היסוד שלו ביחס ל"עבודה שבלב" מונחות במחוזות אחרים.
בסדרה זו ננסה לעבור בצורה יסודית על התפיסות השונות אודות המכניזם של התפילה. לאורך הדורות התגבשו בדברי רבותינו מספר תפיסות יסוד שונות ששרטטו את התשובה לשאלה זו. המדרש כבר לימד אותנו שלקב"ה שערים שונים בשמיים לתפילות שונות של כלל שבטי ופלגי ישראל. השיח והלימוד הציבורי סביב העבודה שבלב יכולים להתברך מאוד אם ראשית לכל יושתת הדיון על בירור יסודי של הבנת המכניזם הרוחני העומד בבסיס ההתרחשות. כמו בדיונים רבים, גם כאן יש לסדר תחילה את הנחות היסוד. בירור מסודר של אלו בכל הנוגע לטיב ההתרחשות עשוי להוביל לדיוק השיח ולצמצום הפערים בין הלומדים השונים, בכך נבקש לעסוק.
הבה נתבונן במצוות הקרבת הקרבנות כדוגמא משקפת שתעזור להמחיש את הצורך בהבנת טיב ההתרחשות. מה עושה אדם המקריב קרבן? מה פעולת ההקרבה מחוללת במציאות? אפשר בהחלט לטעון שהמשמעות היחידה של פעולה זו היא העמידה בציווי שהיא מבטאת. הקב"ה ציווה על פרטי ההקרבה הרלוונטיים לכל תרחיש, וההקפדה אחר מילואם היא פסגת המשמעות של המצווה. אפשר, יחסית בנקל, לראות גם את ההשפעה הנפשית והפסיכולוגית שהבאת הקרבן מחוללת באדם המקריב. הוא מוציא מכספו, מרצו וזמנו עבור פעולה בעלת משמעות עבורו. אך טבעי שהיא תעורר בו את רגשי התודה/החרטה/השמחה הנכרכים בפעולה הדומיננטית. מי שיבקש להרחיק לכת בכיוון זה יוכל גם לטעון שמשמעותה היחידה של מצוות הקרבת הקרבנות היא התרומה הפסיכולוגית שלה לאדם המקריב. מפרספקטיבה נוספת, אפשר להבין שפעולת הקרבנות פועלת במציאות בלי קשר להשלכותיה הפסיכולוגיות על האדם או לעמידה ברוטינה שהוא מפגין באמצעותה, אלא ממש כאפקט עצמאי. הקרבן מזיז דברים במערכת המטפיזית בעולם, "קונה סניגור" לאדם ומייצר שורת השלכות רוחניות וגשמיות בשרשרת דומינו ישירה שלא תלויה בעולמו הפנימי של האדם. ליבון הנחות היסוד ביחס לאופן שבו המצווה משפיעה על העולם משנה את היחס לפרטי המצווה ולמשמעותה באופן דרסטי.
הבחירה בהקרבת קרבן לפי כל אחת מהנחות היסוד של טיב ההתרחשות תראה בשורה התחתונה באופן שונה לחלוטין. "ועתה בעוונותינו חרב בית המקדש... ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו". כמו בדוגמא ממצוות הקרבנות, כך גם בתפילה. הבנת טיב המאורע ופעולתו במציאות משליכה באופן ישיר על היכולת לעבוד את העבודה המוטלת עלינו. אין זו העשרה בלבד – אין מנוס מבירור יסודי זה בכדי לגשת לדיון מעמיק אודות התפילה באוריינטציה ביקורתית ומעמיקה דיה השואפת להבנת הדברים לאמיתתם.
בסקירתנו את הגישות השונות, ננסה לברר את יחסן למימרות השונות בדברי רבותינו המציירות תפיסת מציאות רב-גונית של התפילה. כמו כן, ננסה לנתח את דבריהם של הוגים מרכזיים ולעמוד על נקודת המשקל המשמעותית שכל אחד מהם אוצר.
מחשבה לסיום, כשאנחנו אומרים שהתפילה עובדת בעולם באופן זה או באופן אחר. למה כוונתנו? לטקסט? לטקס? לקונספט התיאולוגי הגלום בה? נדמה שיותר מכל רכיב אחר, אנחנו מתייחסים לאידיאל. התפילה היא רעיון. יש לה גבולות מרחב שמנוסחים בכלים הלכתיים, בבחירות ספרותיות בעלות משמעות טקסטואלית ובהיבטים חברתיים וקהילתיים שונים. אולם כל אלו הם רק הזרועות השונות המוציאות אל הפועל את הרעיון. רעיון התפילה הוא קונספט מחשבתי ותיאולוגי של עמידת האדם אל מול הא-ל בתחינה ובקשה, בשבח ובתודה. בבחינתנו את "פעולת התפילה בעולם" בפרקים הקרובים, אנחנו מחפשים להבין מה האופן העקרוני שבו מבקשת מערכת דו-שיח אדם-אלוקים לתפקד. כיצד בקשתו של האדם נעתרת, ובאיזה אופן עמידתו אל נוכח הא-ל משפיעה על המציאות.
"יהיו לרצון
אמרי פי
והגיון ליבי
לפניך"
לשם הסימן, אפשר למפות את ארבעת הגישות שנראה תחת חלקי הפסוק השונים: עוררות הרצון, כוחו של דיבור הפה, סדר והגיון פנימיים בלב האדם ועמידה לפני הקב"ה.
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
פרק ראשון
אחד הריטואלים הבסיסיים בחייו של היהודי הוא התפילה. היא שבה ומופיעה בחלקי היום השונים, בשלבי החיים השונים. ומטבעו של כל אירוע תדיר שחוזר על עצמו, הלימוד וההעמקה אודותיה מיטיב עם ביצועה. כיצד לומדים על תפילה? היות ואת מצוות התפילה אנחנו פוגשים מכיוונים שונים ניתן ללמוד אודותיה ולהבין את משמעותה דרך פריזמות שונות: אינו דומה העולה מן עולמות הלכות התפילה לעולה מעולמות הניתוח הספרותי שלה. תמונה אחת תתקבל מלימוד על טיב התפילה על זמניה הקבועים, למשל, ודבר אחר יהיה ללמוד על אופייה מתביעתה ל"כוונה". רבדים שונים של מקורות והיבטים שונים של מעשה מרכיבים התרחשות הלכתית, רוחנית ופרקטית, ומותירים לנו פתחים שונים ומגוונים ללמוד דרכם ולהטיב עםהתפילה שלנו. ריבוי נקודות המבט יכול להוליד תפיסה רב ממדית של ההתרחשות. זאת הודות לרבדים השונים המרכיבים את התרחשות התפילה.
התפילה אם כן מגלמת בתוכה התרחשות רב מערכתית, הניתנת לעיבוד בשלל כלים. ניתוח טקסט התפילה, למשל, הוא אחד הכלים המרכזיים ללימודה. הוא מעניק לנו מובן די מתבקש על מה שמחברי התפילה יצקו לתוכה, ואנחנו יכולים לבצע אותו בכלים ספרותיים ובלשניים רבים. גם לימוד הלכות התפילה השונות מכונן תדמית מעניינת ביחס לטיב ההתרחשות ולמטרותיה. עיסוק אנתרופולוגי או סוציולוגי במקומה של התפילה בעולם היהודי בפרט והאנושי בכלל עשוי לצייר תמונה שונה לחלוטין בנוגע כמעט לכל שאלה שנשאל את עצמינו אודות התפילה. וכעת, אחרי שהתבוננו במנעד הרחב של הבירורים שניתן לערוך במסגרת "עיון תפילה", האם נוכל לשאול את עצמנו מהן השאלות הבסיסיות יותר? מהן השאלות המעניינות יותר? יש בכלל משמעות לקביעה כי שאלות מסויימות הינן בסיסיות יותר בלימוד נושא כלשהו? איזו מהפריזמות מלמדת אותנו דברים רלוונטיים יותר?
לא בטוח שניתן להכריע שאלות אלו בתשובה אחת. לעתים ההיבטים השונים של התפילה כרוכים זה בזה כך שלא ניתן ’לחתוך בסכין’ קביעה מסוימת, ולעיתים הקושי נעוץ דווקא בהיותם חסרי כל ממשק השוואתי. כך או כך, קשה לומר עליה דברים מוחלטים. עם זאת, ישנו אלמנט אחד שהבנתו מהווה בסיס למכלול הדיונים האפשריים אודות התפילה. עוד קודם לסוגיות הרבות על מטרתה של התפילה ואופני קיומה, יש להבין ראשית את טיב ההתרחשות שבה. כיצד היא פועלת בעולם. יתכן, ונקודות המבט השונות אותן סקרנו לעיל ינפקו תזות שונות לבירור זה. אולם מבחינה סידורית, נדמה שזוהי השאלה העומדת בבסיס כמעט כל הדיונים כולם. אמנם, לא תמיד זוהי השאלה האקוטית ביותר בעולמו של המתפלל. שכן הצורך בכוונה, שלא לדבר בכלל על עצם הצורך בהתמדה, מטבע הדברים מעסיק הרבה יותר. אולם דיונים אלו, גם אם לא במרחבים הפרקטיים, הם דיונים המושפעים עמוקות מהנחות היסוד התיאולוגיות אודות המכניזם שבו התפילה מתרחשת.
ומה הופך דווקא את הבירור אודות טיב ההתרחשות ליסודי כל-כך? מדוע כל בירור אחר אודות ענפי המצווה השונים מתקיים על בסיס הנחות היסוד של תפיסת המכניזם התפילתי? כמו בכל מנגנון בעולם, גם הבנת מנגנון התפילה מהווה את השלב הראשון בדרך לדיון מעמיק על טיב פעולותיה. סידור התפילה שלנו מהווה מקבץ רבגוני של הלכות והנהגות, כוונות נסתרות והוראות מעשיות. הוא יכול להותיר את המתפלל בבלבול רב ביחס לשאלה "מה נעשה כאן בעצם". הבנת טיב ההתרחשות של מערכת והשפעתה על המציאות משפיעה גם על היכולת להעניק לה אנליזה מסודרת. במקרה של התפילה, מדובר בעמידה על טיב השפעתה המיוחלת על המציאות.
אפשר לנסות להדגים כיצד השפה בה מדברים והמטרות אותן מציבים בעת העיסוק בתפילה הן פועל יוצא של הנחות היסוד ביחס לאופן שבו היא עובדת, זאת באמצעות דברים שכותב הרב דב זינגר בפתיחת הספר "תיכון תפילתי" ובאמצעות מפעלים נוספים אותם הוא מקדם:
"התפילה היא עבודת הלב. "ולעבדו בכל לבבכם (דברים יא, יג), איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפילה" (בבלי, תענית ב ע"א). הלב הוא מוקד ההתרחשות ואופן העבודה. ספר זה מבקש להציע שפה לעסוק בתפילה לא כחלק מלימוד תורה שתוכנו תפילה אלא דרך שפת העבודה, שפת הלב. לשים לב אל הנשמה, לתת לה מילים ולהציע דרכים להגיע עדיה"
במילים אלו פותח הרב דב זינגר את ספרו "תִכּון תפילתי" – אסופת פרשנויות, מחשבות, קטעי לימוד וקטעי הדרכה מעשיים להעמקה בנושא התפילה. הספר הוא פרי חבורות לימוד רבות שהונחו לאורך שנים בידי הרב דב במעגלים שונים, ולטענתי הוא מושתת על תפיסתו הקונספטואלית ביחס לפעולת התפילה בעולם ולאופן ה"עבודה שבלב" הרלוונטי לה. אחת מהפלטפורמות המרכזיות לעיסוק הרוחני אליו חותר הספר קרמה עור וגידים לפני קרוב לשני עשורים תחת השם "בית מדרש להתחדשות" – מרחב על-קטגורי המתמקד בין היתר בהנכחת חשיבות עבודת התפילה במרחב. יוזמותיהם המוכרות של שותפי המפעל הפכו בשנים האחרונות לאירועי מיינסטרים בחלקים מהציבור הדתי בישראל. החל מחבורות תפילה וחסידות, וכלה בתפילה חודשית הנודדת בין מוקדי עניין וקהילות שונות, ומקבצת אליה שותפים מכיוונים מפתיעים.
על פניו, בית המדרש להתחדשות היה יכול להוות שער עבור כולם. ואף על פי כן, יהודים רבים המבקשים להעמיק בענייני התפילה אינם שותפים למפעלים מעין אלו שהקים הרב דב, והשפה בה הוא בוחר להשתמש במסגרת עבודת לימוד התפילה אינה רלוונטית עבורם. מדוע? מה פשר הפער בין האהדה הרבה שתנועה זו קונה במעגלים מסויימים ובין ההסתייגות ממנה במעגלים אחרים? יתכן, כך נציע, שהתשובה נעוצה בהבנת הפער בין הנחות היסוד השונות של הפעולה. האם כל המתפללים בעולם היהודי יסכימו לקביעה הפותחת את משנתו של הרב דב לפיה "הלב הוא מוקד ההתרחשות ואופן העבודה"? האם השפה הרוחנית אותה מדבר הרב דב במאמציו להפיח חיים מחודשים במצוות התפילה היא השפה הרלוונטית לעבודה זו עבור כולם?
וודאי שהתשובה היא לא. לא כולם מדברים באותה השפה. הרי גם רבותינו נחלקו לאורך הדורות כולם במגוון נושאים – הלכתיים ורוחניים, מדידים והגותיים. מטבע הדברים לא ניתן לצפות ששפה אחת ודברים אחדים יתאימו לכל תתי הזרמים השונים בעולם התורה לעשות רצון קונם. בכל הנוגע לשפה איתה מציע הרב דב לגשת לתפילה, הרכיבים שעשויים ליצור חוסר התאמה לקהלים נוספים נוחים לאבחון. הרוח החסידית שבה נלמדים תכני הספר לא מנשבת בגב של כל אחד. המתודיקה העמוסה שבה משתמש הרב דב בספר המדובר לא תמיד מייצרת את האפקט החינוכי וההתנסותי שהספר מבקש להעניק, ולעיתים היא מרחיקה את עיון התפילה מהקורא ולא מנהירה לו אותו. גם הדגש הרוחבי בספר, על מקומו של האדם בטקס התפילה ולא על הלכותיו של הטקס עצמו, מהווה בחירה לימודית מסויימת מאוד, שלא תתאים מטבעה לכל מי שרוצה לעיין בתפילתו.
אולם נדמה שכל אלו הם רק ההסברים המעשיים מדוע תנועה מתבקשת כל-כך לא קונה מקום, ואולי גם בהכרח לא תקנה מקום, בלבם של כל המתפללים כולם. אם נחזור לדיון שבו פתחנו אודות מרכזיות הבנת "טיב ההתרחשות" של התפילה בטרם ניגשים ללימודים נוספים אודותיה, נוכל לראות כיצד הדברים מיושמים ביחס לשפת התפילה אותה הצגנו כעת. כמו בהקשרים רבים – מעבר לשאלת הכלים יתכן שקיים פער מהותי יותר. ובנידון דידן – תפיסות שונות של טיב ההתרחשות התפילתית בזרמים שונים בעולם היהודי. הפער בין התפיסות שזור עוד במחשבת רבותינו ובדבריהם על התורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכלה בתנועות וזרמים שונים כיום שמתעסקים ברעיונות דומים. פערי השפה והשיח מושרשים בפערי תפיסת המציאות הפיזית והמטפיזית. אנשים רבים לא מתחברים למה שהרב דב מציע לעשות עם התפילה מכיוון שלעיתים, באופן בלתי מודע, הם לא חושבים שזה מה שתפילה עושה במהותה.
מה קורה לאדם ולעולם במהלך התפילה? מהי ההתרחשות המטפיזית פה? לכל הפחות כהנחה אפריורית, אפשר היה לחשוב גם שמוקד ההתרחשות של התפילה איננו "שפת הלב" אלא המוקד הקהילתי דווקא. מי אמר שעבודה שבלב מתבצעת בכלים שמזוהים כיום עם לב ורגש? האם חסרות התבטאויות אחרות של חז"ל שהמישור הרגשי איננו זה שעומד בקדמת הבמה אותה הן מציגות? לחילופין, למצוות התפילה יש גם נדבך חשוב של תרומה בעבודה על המידות ובציות לפרטי ההלכות הרבים להם היא נזקקת. אולי, אם כן, חוויה הלכתית זו היא בכלל מוקד ההתרחשות? ואולי, אם בהצעות אפריוריות עסקינן, לב ההתרחשות כלל לא חונה בעולמו של האדם אלא בעולמות עליונים יותר בהם משפיעה תפילתו? כלומר – בין אם יפתח האדם את ליבו ובין אם לא, הקסם שנקרא תפילה יעבוד במציאות הרוחנית והגשמית באופן עצמאי. כפי שניתן להתרשם במבט ראשוני, תפיסות שונות אלו של טיב ההתרחשות יצריכו מטבען עבודה בכלים אחרים לחלוטין. לא רק לב, אלא גם שכל, ניתוח אנליטי של מקורות הלכתיים וקבליים, ואולי אף כישורי גבאות ותקשורת בין אישית. אם התפילה הינה אירוע בעל משמעות פסיכולוגית בלבד, והיא תורמת לאדם בכך שהוא מסדר ומרצה את מחשבותיו כלפי הנשגב ממנו – יתכן שהלב והרגש ישמשו כשחקנים מרכזיים יותר בעיון התפילה. אם התפילה מזיזה דברים בעולמות עליונים ותחתונים ומשפיעה על העולם החיצון פשוטו כמשמעו – מתבקש לחשוב שדווקא השכל והידע אודות פרטי הפרטים של המנגנון התפילתי יהיו משמעותיים יותר בליבון מצוות התפילה ואורחותיה. כך גם אם נבין שהתרחשות התפילה הינה התרחשות הלכתית בלבד, שהדרך להדר בקיומה היא להקפיד על ידיעת הפרטים וקיומם על הצד הטוב ביותר. וכמובן, אם נתפוס את התפילה כאירוע שאדוותיו המשמעותיות מכות דווקא במים החברתיים והקהילתיים, השפה והכלים שבהם נצטרך להשתמש בבואנו ללמוד וללמד תחום זה יהיו שונים בתכלית ויכללו עיסוק יסודי בשאלות חינוכיות וקהילתיות של עיצוב קהל מאמינים. שיח המניח ששפת העבודה של התפילה היא שפת הלב ביצע כבר בחירה באפשרות אחת, ומטבעו לא יתאים למי שסובר כאפשרות האחרת. ענפי הענפים המסועפים בלימודים ובתרגולים השונים של התפילה לא יהיו רלוונטיים עבור מי שהנחות היסוד שלו ביחס ל"עבודה שבלב" מונחות במחוזות אחרים.
בסדרה זו ננסה לעבור בצורה יסודית על התפיסות השונות אודות המכניזם של התפילה. לאורך הדורות התגבשו בדברי רבותינו מספר תפיסות יסוד שונות ששרטטו את התשובה לשאלה זו. המדרש כבר לימד אותנו שלקב"ה שערים שונים בשמיים לתפילות שונות של כלל שבטי ופלגי ישראל. השיח והלימוד הציבורי סביב העבודה שבלב יכולים להתברך מאוד אם ראשית לכל יושתת הדיון על בירור יסודי של הבנת המכניזם הרוחני העומד בבסיס ההתרחשות. כמו בדיונים רבים, גם כאן יש לסדר תחילה את הנחות היסוד. בירור מסודר של אלו בכל הנוגע לטיב ההתרחשות עשוי להוביל לדיוק השיח ולצמצום הפערים בין הלומדים השונים, בכך נבקש לעסוק.
הבה נתבונן במצוות הקרבת הקרבנות כדוגמא משקפת שתעזור להמחיש את הצורך בהבנת טיב ההתרחשות. מה עושה אדם המקריב קרבן? מה פעולת ההקרבה מחוללת במציאות? אפשר בהחלט לטעון שהמשמעות היחידה של פעולה זו היא העמידה בציווי שהיא מבטאת. הקב"ה ציווה על פרטי ההקרבה הרלוונטיים לכל תרחיש, וההקפדה אחר מילואם היא פסגת המשמעות של המצווה. אפשר, יחסית בנקל, לראות גם את ההשפעה הנפשית והפסיכולוגית שהבאת הקרבן מחוללת באדם המקריב. הוא מוציא מכספו, מרצו וזמנו עבור פעולה בעלת משמעות עבורו. אך טבעי שהיא תעורר בו את רגשי התודה/החרטה/השמחה הנכרכים בפעולה הדומיננטית. מי שיבקש להרחיק לכת בכיוון זה יוכל גם לטעון שמשמעותה היחידה של מצוות הקרבת הקרבנות היא התרומה הפסיכולוגית שלה לאדם המקריב. מפרספקטיבה נוספת, אפשר להבין שפעולת הקרבנות פועלת במציאות בלי קשר להשלכותיה הפסיכולוגיות על האדם או לעמידה ברוטינה שהוא מפגין באמצעותה, אלא ממש כאפקט עצמאי. הקרבן מזיז דברים במערכת המטפיזית בעולם, "קונה סניגור" לאדם ומייצר שורת השלכות רוחניות וגשמיות בשרשרת דומינו ישירה שלא תלויה בעולמו הפנימי של האדם. ליבון הנחות היסוד ביחס לאופן שבו המצווה משפיעה על העולם משנה את היחס לפרטי המצווה ולמשמעותה באופן דרסטי.
הבחירה בהקרבת קרבן לפי כל אחת מהנחות היסוד של טיב ההתרחשות תראה בשורה התחתונה באופן שונה לחלוטין. "ועתה בעוונותינו חרב בית המקדש... ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו". כמו בדוגמא ממצוות הקרבנות, כך גם בתפילה. הבנת טיב המאורע ופעולתו במציאות משליכה באופן ישיר על היכולת לעבוד את העבודה המוטלת עלינו. אין זו העשרה בלבד – אין מנוס מבירור יסודי זה בכדי לגשת לדיון מעמיק אודות התפילה באוריינטציה ביקורתית ומעמיקה דיה השואפת להבנת הדברים לאמיתתם.
בסקירתנו את הגישות השונות, ננסה לברר את יחסן למימרות השונות בדברי רבותינו המציירות תפיסת מציאות רב-גונית של התפילה. כמו כן, ננסה לנתח את דבריהם של הוגים מרכזיים ולעמוד על נקודת המשקל המשמעותית שכל אחד מהם אוצר.
מחשבה לסיום, כשאנחנו אומרים שהתפילה עובדת בעולם באופן זה או באופן אחר. למה כוונתנו? לטקסט? לטקס? לקונספט התיאולוגי הגלום בה? נדמה שיותר מכל רכיב אחר, אנחנו מתייחסים לאידיאל. התפילה היא רעיון. יש לה גבולות מרחב שמנוסחים בכלים הלכתיים, בבחירות ספרותיות בעלות משמעות טקסטואלית ובהיבטים חברתיים וקהילתיים שונים. אולם כל אלו הם רק הזרועות השונות המוציאות אל הפועל את הרעיון. רעיון התפילה הוא קונספט מחשבתי ותיאולוגי של עמידת האדם אל מול הא-ל בתחינה ובקשה, בשבח ובתודה. בבחינתנו את "פעולת התפילה בעולם" בפרקים הקרובים, אנחנו מחפשים להבין מה האופן העקרוני שבו מבקשת מערכת דו-שיח אדם-אלוקים לתפקד. כיצד בקשתו של האדם נעתרת, ובאיזה אופן עמידתו אל נוכח הא-ל משפיעה על המציאות.
"יהיו לרצון
אמרי פי
והגיון ליבי
לפניך"
לשם הסימן, אפשר למפות את ארבעת הגישות שנראה תחת חלקי הפסוק השונים: עוררות הרצון, כוחו של דיבור הפה, סדר והגיון פנימיים בלב האדם ועמידה לפני הקב"ה.
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
