עוד לפני שקמה תנועה על שמה, קראו גדולי רבותינו לעלות לציוֹן, איש איש בדרכו.

 

האם היה זה עיסוקם הנוסף במקצועות החול שהוביל לזיקה הפיזית ארצה, או שפעמי הגאולה המתעוררים באירופה הם אלו שהנחו את ראשוני מעודדי העלייה הדתית? ואיך זה ששניים מגדולי הרבנים שקראו לעלייה ארצה, עוד לפני שתנועת הציונות קמה, רצו שניהם לבקר בארץ אבל לא עלתה בידם מעולם?

 

כשנתיים לפני פטירתו של הגר"א בעיר מושבו בווילנה, נולד בפולין הרב צבי הירש קלישר. לא מעט קווים מנחים משותפים לשני גדולי ישראל אלו- החל מעיסוק בתחומי דעת נוספים מעולם החול [מדע ומתמטיקה אצל הגר"א, פילוסופיה כללית אצל הרב קלישר], וכלה במשנה דתית חלוצית המעודדת עליה לארץ הקודש. וכן, שניהם לא הגיעו לכאן בעצמם מעולם, על אף הרצון העז.

 

אלא שהגר"א והרב קלישר דיברו על עלייה מסוגים שונים.

 

הרב קלישר קרא לעלייה שתכונן מחדש את המוסדות הציבוריים והכלכלה בארץ, מתוך תפיסה ריאלית של מאמץ פיזי ומדיני שיוביל לגאולה. זו היתה אמנם קריאה דתית, אבל היא כוונה אל מחוזות פרגמטיים. בספר "דרישת ציון" בו הוא עוסק, ובכן- בדרישת ציון, הוא מקדיש את המאמר הראשון ["מעלת ארץ נושבת"] לעיסוק בצורך להקים מחדש את היישוב היהודי הענף בארץ. דבריו הנלהבים קוראים לביסוס תפיסתנו החקלאית על אדמת הקודש: "בואו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ארצנו, ונייסד חברת ארץ נושבת אשר יתחברו בה רעים אהובים. זה יאמר לה' אני, ויקנה כברת ארץ... ויטעו כרמיה ויעשו פרי לצדקה, ויחזיקו יד אחינו לעלות שמה ולישב שמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו וזיתו, ולא לידי מתנת בשר ודם תהיה עינינו נשואות...". ובאמת, כחלק מתפיסתו זו, הרב קלישר התנגד לפרנסה מכספי החלוקה שהגיעו ארצה מהתפוצות וקרא לפיתוח כלכלה עצמאית בארץ. נדמה שהמניע היסודי בתורת הגאולה שלו היה המבט הפוליטי ורוח התקופה שהחלו לחפוף לרעיונות היסודיים של גאולת ישראל.

 

הגר"א לעומתו, קרא לעלייה בעלת אופי רוחני ודתי יותר מאשר מדיני ומטריאליסטי. בהתאמה, תלמידי הגר"א התיישבו בעיקר בארבעת ערי הקודש והתפרנסו מכספי החלוקה, ולא עסקו בפיתוח הארץ ובבניין חדש אלא יותר בלימוד תורה והחייאת עולם המצוות התלויות בארץ. תנועת השיבה לארץ במשנתו של הגר"א נועדה לחזק ולהוות את תפקידו של משיח בן יוסף בתהליך אתחלתא דגאולה. כך למשל בספר "קול התור" העוסק במשנת גאולה של הגר"א [ויתכן ומיוחס לתלמידו, רבי הלל ריבלין משיקלוב]: "ייעודו הכללי של משיח בן יוסף הוא בשלשה דברים: גלוי רזי התורה, קבוץ גלויות, וביעור רוח הטומאה מן הארץ. קבוץ גלויות הוא בשלשה תפקידים: בנין ירושלים, קבוץ גלויות וקיום מצוות התלויות בארץ". נדמה שהמניע היסודי בתורת הגאולה שלו היה פנימי, ונבע בין היתר מעולם הסוד ומהבנה רוחנית של המציאות.

 

יסוד מפתיע נוסף בתורת הגאולה של הרב קלישר, שלא תאם את קו החשיבה של הגר"א, הוא הקריאה לחידוש עבודת הקרבנות כחלק מתהליך השיבה לארץ. ב"מאמר העבודה" הנקרא גם "מאמר קדישין", המאמר השלישי בספר דרישת ציון, ביסס הרב קלישר את ההיתר והצורך ההלכתיים להשיב את עבודת הקרבנות עוד לפני בניין המקדש וביאת המשיח. בשונה מהתפיסות הציוניות, הדתיות והחילוניות, שבאו אחריו, ובשונה מקריאתו הרוחנית של הגר"א, הרב קלישר סבר שסדר הדברים הוא: "שמתחילה יהיה קיבוץ נדיבי עם בלא נביא ונקריב קרבנות על מזבח השם... ואחר כך יבוא אליהו באחרית ושלמות הגאולה... שלא נמתין על נביא רק נדרוש ציון, ואחר כך יבוא נביא".

 

הקרבנות אמנם לא שבו, אבל הקריאה הרוחנית שהדהדה מפולין ועד וילנה עשתה את שלה. בדרכיהם השונות, היו הגר"א והרב קלישר ממניחי היסודות הרוחניים והרעיוניים לשיבת ציון בעת החדשה. חזונם של גדולי ישראל אלו עוזר לבחון את הדומה ואת השונה בתפיסתם המציאותית והרוחנית.

 

#בין_קודש_לקודש