גלגולי שלגים או קבלה שבלב? תשובת המשקל או תשובה טבעית גופנית?

בשיעורי המחשבה של ימי אלול בהם אנחנו עומדים בחרנו לעסוק בהיבטים של תשובה. ראינו איך לאורך הדורות עבר תהליך התשובה שינוי תפיסתי בדברי רבותינו, הן מבחינה תפיסתית והן בפן היישומי.

 

בעבר הרחוק יותר היינו יכולים למצוא תפיסות והנהגות מעשיות יותר של דרכי התשובה. ספרי המנהגים מלאים בהכוונות מעשיות לתשובה נוסחתית כדוגמת הנהגות חסידי אשכנז, שתפסו את התשובה כתהליך שעובר בעיקר דרך הגוף. ציעור הגוף, תעניות וסיגוף החומר. בגישתם של רבותינו הפילוסופים, לעומת זאת, עיקר תהליך התשובה עובר בחלק הנפשי-שכלי, כאשר עינויי הגוף הם לכל היותר מניפולציה לטובת העניין. וגם אם הלכה למעשה למדו אלו ואלו את אותן הלכות תשובה לרמב"ם וניסו להתמודד עם אותם קשיי יומיום אנושיים, ברור שהתודעה העצמית הבסיסית של שתי התפיסות שונה מאוד.

 

אלא שמונח התשובה בתצורתו הפיזית התחיל להשתנות בהדרגה ולעבור תהליך הפנמה והרחנה. בספרים מאשכנז של המאה ה- 19 אפשר כבר למצוא נסיגה מוחלטת מתשובה שעוברת דרך הגוף. המונחים הם מונחי תשובה פנימית שלא עוסקים בתיקון פיזי אלא ישירות בשינוי תודעתי ונפשי. אפשר לראות את זה גם בקבלת ליטא והגר"א, שמזהים את עיקר התשובה בלימוד תורה ולא בהכרח באדם לחבירו, וגם אצל תנועת המוסר בסלבודקה ונובהרדוק שמדגישים את ההסכמה הפנימית ונקודת הרצון העצמי בתהליך התשובה, ולא את הלקאה החיצונית.

 

שינוי משמעותי נוסף במושג התשובה אפשר למצוא גם בתורת הרב קוק, שבפרק הפתיחה של אורות התשובה מחדש את קיומה החשוב של התשובה הטבעית, הגופנית והרוחנית. על גבי תפיסות התשובה הממוקדת בהכחשת והקלשת החומר, הוא מחדש קומה חשובה נוספת של החייאה ותיקון פיזיים של הגוף. תשובה ותיקון שגם מבחינה רפואית ודאי מסייעים לאדם ולמצבו בעולם.

 

הרב שג"ר תיאר את עצמו לעיתים כמי שממנף את הרעיון של הרב קוק לקומה נוספת, וגם בדרשותיו על תשובה אפשר להרגיש את הדברים. תהליך התשובה עליו הוא מדבר בדרשות לאלול ["על כפות המנעול"] עובר שלב נוסף בהרחנה, בפרסונאליזציה, ובהתמקדות במישורי הרגש המפותח והמרחב הפנימי. בשיחות על ימים נוראים הוא מדבר על עידון החרדה הקיומית שהפכה לרוח התשובה הנפשית. לא עוד ביטול הגוף וביטול האישיות בסגפנות רוחנית חרדתית, כי אם עמידה לנוכח האלוקות שנובעת מרצון כנה לקשר. רצון להחזיר למפלגה הדתית את הפנקס כדי להסתכל במבט מפוכח ואלוקי על חיינו, כהגדרתו הציורית, תוך זרות למכשירים הקלאסיים שבהם אנחנו משתמשים בדר"כ לזיהוי דתי. הוא ממשיך את התהליך שהרב קוק עושה כאן שלב נוסף מהממשי אל הדמיוני. וכך, בדברים אלו ועוד, מצוות התשובה עוברת תהליך הפנמה, פרסונליזציה חבויה של כל אחד ואחד. עד כדי כך המונח השתנה, שבעולמנו כיום ניתן לשמוע ניסוחים ניו-אייג'ים חדשים לתיאור המרחב האישיותי בו מתרחשת התשובה.

 

ובהתאמה מסויימת לתהליך ההרחנה שעוברת מצוות התשובה, הקונקרטיות של מעשה התיקון הנדרש מן האדם הולכת ומיטשטשת. אם בעבר משוואת התיקון של "תשובת המשקל" כללה הנחיות ברורות מאוד למעשי סיגוף מסויימים שיש לבצע כנגד כל חטא וחטא, הרי שכיום קשה יותר להצביע על עמידה ודאית במשימה. תהליך ההרחנה שינה מטבעו גם את אופי תיקון החטא ואת היכולת לתת לו ביטוי מדיד. ואכן, הרמב"ם למשל, בפרק ב' מהלכות תשובה, תבע את הסטנדרט הבלתי מדיד בידי אדם: "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" והפקיע מידנו את היכולת להתייחס לתהליך התשובה כחשבון ששולם במלואו. קשה להעיד על שינוי תודעתי שכזה, קשה יותר לדעת שתיקון פנימי נעשה במלואו ובצורה נכונה מאשר תיקון גופני. חזרה בתשובה הממוקדת במרחב תודעתי ולא במרחב גופני מסוגלת אמנם לתשובה פנימית ועמוקה, אבל גם מצריכה מטבעה לא מעט כנות ותשומת לב ערה לכך שהתהליך הרוחני צריך בסופו של חשבון לחולל שינוי נפשי אמיתי.