הרב עוז בלומן מספר על דמותו הייחודית של ענק הרוח
מי היה הלל צייטלין?
#פרוייקט_יארצייט שמחים לארח את הרב עוז בלומן, שכתב דוקטורט על דמותו של צייטלין ומתעסק רבות בהגותו.
***
הסופר, ההוגה והעיתונאי הלל צייטלין (תרל"א–תש"ב; 1871–1942) היה מעמודי התווך הרוחניים של יהדות פולין בעשורים שקדמו להכחדתה. טוריו הופיעו פעמיים ושלוש בשבוע בעיתונות היומית המרכזית בוורשה – תחילה ב'הײַנט' ולאחר מכן ב'דער מאָמענט' – במשך שלושים וחמש שנה; מסותיו ומאמריו פורסמו בעברית וביידיש בכחמישים במות ספרותיות שונות; ביתו היה סלון ספרותי פופולרי ובית-ועד לצעירים ולזקנים; הרצאותיו משכו קהל רב; והליכתו ברחוב לוותה בשובל של מעריצים.
'צעיר בא לכאן ועד זקנה ושיבה לא נפקד מקומו', כתב עליו הסופר אליעזר שטיינמן עם היוודע דבר חיסולו של גטו ורשה: 'ורשה הייתה שלו והוא היה של ורשה. גולגולת צייטלינית זו ניכר בה שהיא צפה ועלתה מתוך יישוב יהודי בן שישים רבוא'.
חזותו הייתה ייחודית – גבה קומה, בעל זקן מתבדר ושער שופע, עטוף במעיל ארוך ועבה – וכמוה גם תחנות חייו. הוא נולד בעיירה הבלארוסית קורמה. בשנותיו המוקדמות קיבל חינוך דתי, ולדבריו, בהיותו כבן אחת עשרה אף נתפרסם כעילוי. משנתה של חסידות חב"ד שבתה את ליבו. בתקופת הנערות גברו עליו 'תאוות נוער ותסיסות שונות, ביניהן תסיסת ההשכלה'.
בהיותו בן חמש עשרה התדרדר מצבה הכלכלי של משפחתו ועל כתפיו נפל עול הפרנסה. כך החל לנדוד ב'תחום המושב' ושימש מורה פרטי בעיירות שונות. בנדודיו, שנמשכו שבע שנים, רכש את השכלתו הכללית בתחומי הפילוסופיה, המדעים והספרות, ואף למד להכיר מקרוב 'את כל שפלותם וגסותם של בני האדם'. את מצבו באותן שנים תיאר כ'כף הקלע של עינויי גשם ורוח גם יחד'. אמונתו הפכה מסופקת והתגלו בה סדקים. בשנות העשרים לחייו נשא אישה והתיישב בעיירה הומל. שם התוודע לקבוצה של צעירים יהודים שפנו עורף לאורח החיים הדתי, ביניהם מי שיהיו לימים סופרים עברים ידועים, דוגמת יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין. בניגוד אליהם, התחולל בו מפנה בשלב מאוחר יותר של חייו, והוא שב אל חיי הדת והמסורת היהודיים.
בערב ראש השנה תש"ג (1942) נרצח בגטו ורשה, עטור בטלית ובתפילין, כשספר 'הזוהר' בידו.
המפנה האחרון של חייו טבע את חותם ה'חוזר בתשובה' בדמותו של ר' הלל: מצעיר יהודי 'תלוש' להוגה דתי, מיוצר נאו-רומנטי לפרשן ספרי קבלה, מפובליציסט מורד במוסכמות למאגד אגודות מיסטיות.
ברם 'חזרה בתשובה' היא תבנית צרה, שלא לומר אנכרוניסטית, לתיאור אותם שינויים. המפנה שחל בו לא היה מן הסוג הבינָרי – כזה המחליף התנהגות מובחנת אחת באחרת, או אמונה מובחנת אחת באחרת. הוא לא התנתק מעברו האינטלקטואלי והפובליציסטי ולא שינה את קהלו, את מראהו או את התנהגותו.
ר' הלל היה מודע עד מאוד לשינויים שחלו בו, ואף טרח לשתף בהם את קהלו במאמריו ובהרצאותיו; הרהוריו, תפילותיו ואף יומנו האישי התפרסמו במאספים ספרותיים. את כל אלה פרסם כיהודי מן השורה, בעיתונות שאינה דתית במוצהר, תוך פנייה אל מכלול רחובותיה של ורשה.
בדומה לאותו ענף מטפס ההולך ומתלפף, הולך ומתהדק, סביב מרכז קשיח – כך חג 'צמאונו' של ר' הלל סביב מרכז מסורתי של טקסטים ומנהגים, ובתנועה איטית וקבועה הלך ונצמד אליו. הוא שב והפך באמונה ובספרות היהודית הדתית, תוך שהוא טוען אותן פעם אחר פעם בפרשנות חדשה משל עצמו, ואף מוצא בהן מחדש מדי כמה שנים, את 'עצמיותו והווייתו הפנימית'.
הוא לא נאסף אל חיק החברה הדתית ולא השיל מעליו את אותם זרמי עומק מודרניים שהשפיעו עליו בתחילת דרכו, שכן בסופו של דבר הם היו אלו שהטמיעו בו את התמה של ה'חיפוש' ושל בקשת האלוהים; שיבתו אל האמונה, כמו גם פרשנותו לה, נישאו על גביהם. ברם אט-אט הוא הפך את 'הצימאון' ל'כיסופין דקדושה' (כלשונו שלו), ומצא לו בית דתי וספרותי אחר.
תהליך זה מפורר את המושגים המקובעים של 'אמונה' ו'כפירה', 'דתי' ו'חילוני', קל וחומר את החלתם על דמותו והגותו של ר' הלל. הוא שמר על עצמאותו הדתית שנים ארוכות מבחינה פילוסופית, סוציולוגית ואף רגשית, ועצמאותו זו לבשה צורות מגוונות במהלך חייו.
בדרכו נותר מקום רב לחיפוש, לבקשת אלוהים, בד בבד עם גבולות נתחמים והולכים של מקורות, מסורות והתנהגות. שמא דווקא אפיונים אחרונים אלה מעניקים פשר מחודש, צייטליני, למונח 'חזרה בתשובה'.
***
לניתוח ביקורתי של המקורות הנוגעים ל'חזרה בתשובה' של ר' הלל: https://bit.ly/3n3Ic9g
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
הרב עוז בלומן מספר על דמותו הייחודית של ענק הרוח
מי היה הלל צייטלין?
#פרוייקט_יארצייט שמחים לארח את הרב עוז בלומן, שכתב דוקטורט על דמותו של צייטלין ומתעסק רבות בהגותו.
***
הסופר, ההוגה והעיתונאי הלל צייטלין (תרל"א–תש"ב; 1871–1942) היה מעמודי התווך הרוחניים של יהדות פולין בעשורים שקדמו להכחדתה. טוריו הופיעו פעמיים ושלוש בשבוע בעיתונות היומית המרכזית בוורשה – תחילה ב'הײַנט' ולאחר מכן ב'דער מאָמענט' – במשך שלושים וחמש שנה; מסותיו ומאמריו פורסמו בעברית וביידיש בכחמישים במות ספרותיות שונות; ביתו היה סלון ספרותי פופולרי ובית-ועד לצעירים ולזקנים; הרצאותיו משכו קהל רב; והליכתו ברחוב לוותה בשובל של מעריצים.
'צעיר בא לכאן ועד זקנה ושיבה לא נפקד מקומו', כתב עליו הסופר אליעזר שטיינמן עם היוודע דבר חיסולו של גטו ורשה: 'ורשה הייתה שלו והוא היה של ורשה. גולגולת צייטלינית זו ניכר בה שהיא צפה ועלתה מתוך יישוב יהודי בן שישים רבוא'.
חזותו הייתה ייחודית – גבה קומה, בעל זקן מתבדר ושער שופע, עטוף במעיל ארוך ועבה – וכמוה גם תחנות חייו. הוא נולד בעיירה הבלארוסית קורמה. בשנותיו המוקדמות קיבל חינוך דתי, ולדבריו, בהיותו כבן אחת עשרה אף נתפרסם כעילוי. משנתה של חסידות חב"ד שבתה את ליבו. בתקופת הנערות גברו עליו 'תאוות נוער ותסיסות שונות, ביניהן תסיסת ההשכלה'.
בהיותו בן חמש עשרה התדרדר מצבה הכלכלי של משפחתו ועל כתפיו נפל עול הפרנסה. כך החל לנדוד ב'תחום המושב' ושימש מורה פרטי בעיירות שונות. בנדודיו, שנמשכו שבע שנים, רכש את השכלתו הכללית בתחומי הפילוסופיה, המדעים והספרות, ואף למד להכיר מקרוב 'את כל שפלותם וגסותם של בני האדם'. את מצבו באותן שנים תיאר כ'כף הקלע של עינויי גשם ורוח גם יחד'. אמונתו הפכה מסופקת והתגלו בה סדקים. בשנות העשרים לחייו נשא אישה והתיישב בעיירה הומל. שם התוודע לקבוצה של צעירים יהודים שפנו עורף לאורח החיים הדתי, ביניהם מי שיהיו לימים סופרים עברים ידועים, דוגמת יוסף חיים ברנר ואורי ניסן גנסין. בניגוד אליהם, התחולל בו מפנה בשלב מאוחר יותר של חייו, והוא שב אל חיי הדת והמסורת היהודיים.
בערב ראש השנה תש"ג (1942) נרצח בגטו ורשה, עטור בטלית ובתפילין, כשספר 'הזוהר' בידו.
המפנה האחרון של חייו טבע את חותם ה'חוזר בתשובה' בדמותו של ר' הלל: מצעיר יהודי 'תלוש' להוגה דתי, מיוצר נאו-רומנטי לפרשן ספרי קבלה, מפובליציסט מורד במוסכמות למאגד אגודות מיסטיות.
ברם 'חזרה בתשובה' היא תבנית צרה, שלא לומר אנכרוניסטית, לתיאור אותם שינויים. המפנה שחל בו לא היה מן הסוג הבינָרי – כזה המחליף התנהגות מובחנת אחת באחרת, או אמונה מובחנת אחת באחרת. הוא לא התנתק מעברו האינטלקטואלי והפובליציסטי ולא שינה את קהלו, את מראהו או את התנהגותו.
ר' הלל היה מודע עד מאוד לשינויים שחלו בו, ואף טרח לשתף בהם את קהלו במאמריו ובהרצאותיו; הרהוריו, תפילותיו ואף יומנו האישי התפרסמו במאספים ספרותיים. את כל אלה פרסם כיהודי מן השורה, בעיתונות שאינה דתית במוצהר, תוך פנייה אל מכלול רחובותיה של ורשה.
בדומה לאותו ענף מטפס ההולך ומתלפף, הולך ומתהדק, סביב מרכז קשיח – כך חג 'צמאונו' של ר' הלל סביב מרכז מסורתי של טקסטים ומנהגים, ובתנועה איטית וקבועה הלך ונצמד אליו. הוא שב והפך באמונה ובספרות היהודית הדתית, תוך שהוא טוען אותן פעם אחר פעם בפרשנות חדשה משל עצמו, ואף מוצא בהן מחדש מדי כמה שנים, את 'עצמיותו והווייתו הפנימית'.
הוא לא נאסף אל חיק החברה הדתית ולא השיל מעליו את אותם זרמי עומק מודרניים שהשפיעו עליו בתחילת דרכו, שכן בסופו של דבר הם היו אלו שהטמיעו בו את התמה של ה'חיפוש' ושל בקשת האלוהים; שיבתו אל האמונה, כמו גם פרשנותו לה, נישאו על גביהם. ברם אט-אט הוא הפך את 'הצימאון' ל'כיסופין דקדושה' (כלשונו שלו), ומצא לו בית דתי וספרותי אחר.
תהליך זה מפורר את המושגים המקובעים של 'אמונה' ו'כפירה', 'דתי' ו'חילוני', קל וחומר את החלתם על דמותו והגותו של ר' הלל. הוא שמר על עצמאותו הדתית שנים ארוכות מבחינה פילוסופית, סוציולוגית ואף רגשית, ועצמאותו זו לבשה צורות מגוונות במהלך חייו.
בדרכו נותר מקום רב לחיפוש, לבקשת אלוהים, בד בבד עם גבולות נתחמים והולכים של מקורות, מסורות והתנהגות. שמא דווקא אפיונים אחרונים אלה מעניקים פשר מחודש, צייטליני, למונח 'חזרה בתשובה'.
***
לניתוח ביקורתי של המקורות הנוגעים ל'חזרה בתשובה' של ר' הלל: https://bit.ly/3n3Ic9g
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
