המדרש משווה בין ארבעת המינים לאבות האומה. מה השוואה זו באה ללמד?
הוורט המוכר ביותר בנוגע לארבעת המינים מציג כל מין כדמות בעם ישראל, והחיבור של כל המינים מסמלת את אחדותנו והערבות ההדדית. אך האם ידעתם שבויקרא רבה (פרשה ל) מציגים לצד דימוי זה לא פחות מחמישה משלים שונים? ארבעת המינים נמשלו לקב"ה בעצמו, לאיברי האדם, ועוד. אחד המדרשים המעניינים מציג את ארבעת המינים כמשל לאבות ואימהות האומה:
"פרי עץ הדר – זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנאמר (בראשית כד) "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", וכתיב (ויקרא יט) "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".
כפות תמרים – זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח.
וענף עץ עבות – זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים.
וערבי נחל – זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין הללו כך מת יוסף לפני אחיו.
דבר אחר: פרי עץ הדר – זו שרה שהידרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנא' (בראשית יח) "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים".
כפות תמרים – זו רבקה, מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין כך העמידה רבקה צדיק ורשע,
וענף עץ עבות – זו לאה, מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה רחושה בבנים,
וערבי נחל – זה רחל, מה ערבה זו כמושה לפני ג' המינין כך רחל מתה לפני אחותה. "
אברהם ושרה, ש"מהודרים" בשיבה טובה, מושווים לפרי עץ הדר; יצחק ורבקה נמשלים לכפות תמרים; יעקב ולאה מרובי הילדים מושווים להדס שמלא בעלים; ורחל ויוסף מושווים לערבה שקמלה במהירות יחסית.
המדרש הזה לא ברור. למה הנמשל בוחר לדבר על רחל ה"כמושה" או הדר השיבה של אברהם, ולא על מידותיהם הנעלות? ומדוע, למשל, המדרש מביא פסוקים שונים כדי ללמד אותנו על הזקנה של אברהם והזקנה של שרה? ומכאן גם לשאלת המהות – מה מדרש זה מבקש ללמד אותנו?
מבט נוסף במדרש חושף שהדרך בה מציגים את הדמויות מבליטה את הנושא של חיים, מוות והמשכיות. אברהם ושרה מייצגים אורך ימים, בעוד רחל ויוסף מסמלים מוות בטרם עת. יעקב ולאה מבטאים את ההמשכיות ה"טובה", לעומת רבקה שיש פגם בצאצאיה, ויצחק שבמעשה העקידה כמעט קוטע את ההמשכיות של האבות.
חג הסוכות הוא חג חקלאי. אנו מכירים בארעיות שלנו ובתלות שלנו בחסדי שמיים. נראה שהמדרש מדגיש היבט חקלאי נוסף, והוא המחזוריות שבטבע, שמשתקפת גם בחיינו. הטבע פורח ונובל, מייצר נטיעות חדשות לצד פירות ביאושים. יש מינים, כמו האתרוג, שחיים בשיבה טובה, לעומת ערבות שמתייבשות תוך יומיים. יש צמחים בעלי פירות טובים יותר וטובים פחות. והיבט זה משתקף גם בחיינו – ישנם חיים ארוכים וטובים, וחיים מעטים ורעים. ילדינו יכולים ללכת בדרך הישרה או לסטות ממנה. אלה החיים.
***
אך זה לא הכל. נדמה שאותם מושגים שנמצאים אצל האבות ואצל האימהות מציגים "נרטיב" שונה. ה"זקנה" של אברהם נלמדת מפסוק עם סוף אופטימי: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א); לעומת הפסוק של שרה שמדגיש: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים *חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים*" (שם יח, יא). אצל יעקב, ריבוי הילדים הוא חיובי, אך מנקודת מבטה של לאה, כמעט כל ילד מבטא מאבק על תשומת ליבו ואהבתו של יעקב. רחל מתה בדרך, מתוך לידת ילדה השני, לעומת יוסף שמת בשלווה, לאחר שהתפייס עם אחיו וראה בני שילשים.
נראה שהמבט הכפול מלמד אותנו שאפשר לבחור איך להתבונן על תובנת המחזוריות שבחיינו. אפשר לחיות בשיבה טובה אך לא להיות מרוצה, וגם מוות "צעיר" יכול להיעשות מתוך מקום של השלמה. לעיתים, הדרך בה נבחר לספר את סיפור חיינו יקרין על הדרך בה אנו תופסים את עצמינו ואת עולמנו.
את הרעיון הזה המדרש בוחר לשקף בעזרת אבות ואמהות האומה, ובכך מדגיש שרעיון זה נכון גם בפרספקטיבה היסטורית. אנו מי שהננו לאור חיי אבותינו, בחירותיהם וקורותיהם. אבותינו שורשים, ואנחנו הפרחים.
סיפורו של עמינו מכיל את כל הסיפורים האישיים הללו, ואחדותנו מבטאת את תשומת הלב לסיפורים השונים שמרכיבים אותנו. החיים, המוות וההמשכיות של העם – גם הם עוברים במסלולים רבים ושונים. וכולם מאוגדים ומחוברים יחדיו.
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
המדרש משווה בין ארבעת המינים לאבות האומה. מה השוואה זו באה ללמד?
הוורט המוכר ביותר בנוגע לארבעת המינים מציג כל מין כדמות בעם ישראל, והחיבור של כל המינים מסמלת את אחדותנו והערבות ההדדית. אך האם ידעתם שבויקרא רבה (פרשה ל) מציגים לצד דימוי זה לא פחות מחמישה משלים שונים? ארבעת המינים נמשלו לקב"ה בעצמו, לאיברי האדם, ועוד. אחד המדרשים המעניינים מציג את ארבעת המינים כמשל לאבות ואימהות האומה:
"פרי עץ הדר – זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנאמר (בראשית כד) "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", וכתיב (ויקרא יט) "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".
כפות תמרים – זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח.
וענף עץ עבות – זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים.
וערבי נחל – זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין הללו כך מת יוסף לפני אחיו.
דבר אחר: פרי עץ הדר – זו שרה שהידרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנא' (בראשית יח) "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים".
כפות תמרים – זו רבקה, מה תמרה זו יש בה אוכל ויש בה עוקצין כך העמידה רבקה צדיק ורשע,
וענף עץ עבות – זו לאה, מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה רחושה בבנים,
וערבי נחל – זה רחל, מה ערבה זו כמושה לפני ג' המינין כך רחל מתה לפני אחותה. "
אברהם ושרה, ש"מהודרים" בשיבה טובה, מושווים לפרי עץ הדר; יצחק ורבקה נמשלים לכפות תמרים; יעקב ולאה מרובי הילדים מושווים להדס שמלא בעלים; ורחל ויוסף מושווים לערבה שקמלה במהירות יחסית.
המדרש הזה לא ברור. למה הנמשל בוחר לדבר על רחל ה"כמושה" או הדר השיבה של אברהם, ולא על מידותיהם הנעלות? ומדוע, למשל, המדרש מביא פסוקים שונים כדי ללמד אותנו על הזקנה של אברהם והזקנה של שרה? ומכאן גם לשאלת המהות – מה מדרש זה מבקש ללמד אותנו?
מבט נוסף במדרש חושף שהדרך בה מציגים את הדמויות מבליטה את הנושא של חיים, מוות והמשכיות. אברהם ושרה מייצגים אורך ימים, בעוד רחל ויוסף מסמלים מוות בטרם עת. יעקב ולאה מבטאים את ההמשכיות ה"טובה", לעומת רבקה שיש פגם בצאצאיה, ויצחק שבמעשה העקידה כמעט קוטע את ההמשכיות של האבות.
חג הסוכות הוא חג חקלאי. אנו מכירים בארעיות שלנו ובתלות שלנו בחסדי שמיים. נראה שהמדרש מדגיש היבט חקלאי נוסף, והוא המחזוריות שבטבע, שמשתקפת גם בחיינו. הטבע פורח ונובל, מייצר נטיעות חדשות לצד פירות ביאושים. יש מינים, כמו האתרוג, שחיים בשיבה טובה, לעומת ערבות שמתייבשות תוך יומיים. יש צמחים בעלי פירות טובים יותר וטובים פחות. והיבט זה משתקף גם בחיינו – ישנם חיים ארוכים וטובים, וחיים מעטים ורעים. ילדינו יכולים ללכת בדרך הישרה או לסטות ממנה. אלה החיים.
***
אך זה לא הכל. נדמה שאותם מושגים שנמצאים אצל האבות ואצל האימהות מציגים "נרטיב" שונה. ה"זקנה" של אברהם נלמדת מפסוק עם סוף אופטימי: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א); לעומת הפסוק של שרה שמדגיש: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים *חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים*" (שם יח, יא). אצל יעקב, ריבוי הילדים הוא חיובי, אך מנקודת מבטה של לאה, כמעט כל ילד מבטא מאבק על תשומת ליבו ואהבתו של יעקב. רחל מתה בדרך, מתוך לידת ילדה השני, לעומת יוסף שמת בשלווה, לאחר שהתפייס עם אחיו וראה בני שילשים.
נראה שהמבט הכפול מלמד אותנו שאפשר לבחור איך להתבונן על תובנת המחזוריות שבחיינו. אפשר לחיות בשיבה טובה אך לא להיות מרוצה, וגם מוות "צעיר" יכול להיעשות מתוך מקום של השלמה. לעיתים, הדרך בה נבחר לספר את סיפור חיינו יקרין על הדרך בה אנו תופסים את עצמינו ואת עולמנו.
את הרעיון הזה המדרש בוחר לשקף בעזרת אבות ואמהות האומה, ובכך מדגיש שרעיון זה נכון גם בפרספקטיבה היסטורית. אנו מי שהננו לאור חיי אבותינו, בחירותיהם וקורותיהם. אבותינו שורשים, ואנחנו הפרחים.
סיפורו של עמינו מכיל את כל הסיפורים האישיים הללו, ואחדותנו מבטאת את תשומת הלב לסיפורים השונים שמרכיבים אותנו. החיים, המוות וההמשכיות של העם – גם הם עוברים במסלולים רבים ושונים. וכולם מאוגדים ומחוברים יחדיו.
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
