הזעקה הכאובה שהפכה אותו, יותר מכל פיוט אחר, לסמל התחינה הפשוטה: "הושע נא".
את הפיוט "אום אני חומה" נגיד השנה לראשונה בהושענא רבה. הוא חובר בידי ר' אלעזר הקליר במאה השישית או השביעית, הולחן בעת האחרונה במספר לחנים, הושר וצוטט בפי רבנים ובעלי נגינה רבים ונתלה בסוכות רבות כקישוט. מה יש בו, בפיוט הזה, שזיכה אותו בתשומת ליבם המיוחדת של רבים כ"כ?
שורות הפיוט מספרות לנו בלשון מליצית ובביטויים מרמזים על עם ישראל המפוזר בגולה ובגויים וסובל מהיותו מפורד ומוכה, שממשיך בכל זאת לשמור אמונים לקב"ה ולהתחנן אליו לישועה גם בתלאות הקשות שבהן הוא מצוי. שלא כמו חלק מהפיוטים האחרים, "אום אני חומה" נכתב לפי משקל פיוטי קבוע ומוקפד.
הקונספט של אמירת פיוטי ההושענות כפי שנהוג ברבות מקהילות ישראל מזכיר במעט את פיוטי הסליחות. אפשר לחלק לשתי קבוצות עקרוניות את אופי הפיוטים: "הושע נא בזכות", ו"הושע נא את". בחלק מההושענות אנחנו מונים בסקירה אל"ף-בי"תית סיבות והצדקות שונות לבקשת הישועה: "הושע נא למען". הושע נא למען זכות האבות, למען כבוד שמך כאן בעולם הזה, למען עברה המפואר של האומה או מתוקף זכות השבת שתעמוד לנו. בקבוצה הזו אפשר למנות פיוטים כמו "הושע נא למען אמיתך" בו מזכירים את מידותיו הטובות של הקב"ה שיעמדו לימיננו, או גם "הושע נא אבן שתיה" בו מזכירים את זכות המקדש. ומנגד, ישנם פיוטים אחרים שבהם אנחנו לא מפרטים את ההצדקות לבקשותינו אלא את המושא שלהן. "את מה" אנחנו רוצים שתושיע. בקבוצה הזו אפשר למשל למקם את הפיוט "הושע נא אדמה מארר" בו אנחנו מבקשים ברכה ושפע חקלאיים, או את הפיוט "הושע נא אדם ובהמה" שבו אנחנו מתחננים על הקיום האנושי התלוי בחסדי שמים.
איפה על הסקאלה הזו היינו ממקמים את הפיוט "אום אני חומה"?
מצד אחד- ביטויים כגון "הַהֲרוּגָה עָלֶיךָ / וְנֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה" מזכירים לנו ביטויי "עשה למען" או "עשה בזכות" שאנחנו מכירים מפיוטי הימים הנוראים ["אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשך... טבוחים על ייחודך"]. ומצד שני, ביטויים דוגמת "מְרוּטַת לֶחִי / נְתוּנָה לְמַכִּים" או גם "צֹאן קָדָשִׁים / קְהִלּוֹת יַעֲקֹב" מתייחסים לכאורה למושא הישועה- עם ישראל במצבו הסובל והזקוק לישועה.
נדמה שהפיוט "אום אני חומה" מתייחס לנישה שבה אין כמעט פער בין הצדקת הבקשה ומושא הבקשה. העובדה שאנחנו פזורים בגויים היא גם ההצדקה לבקשת הישועה, וגם התוכן שלה. משהו בבקשה הזו אותנטי יותר, שבור יותר, יותר ממוקד בזעקה האקוטית ופחות בחלוקה שבין הצדקותיה ותוכנה. יתכן שחלק מהחן הטמון בפיוט נובע מהדואליות הזו המוטבעת בו. הוא לא עסוק בזכויות העקרוניות בלבד ובהצדקתן השורשית, והוא גם לא מסתפק בהצבת רשימה של דרישות ובקשות. למען האמת- כשקוראים את הפיוט, הגבול ביניהן מיטשטש למדיי, והזעקה העולה מהן נוגעת וגלוייה. הבכייה על צער ישראל והשכינה בגלות והמינוף שלה לכדי בקשה, הן פעולות אינטואיטיביות ואותנטיות עבור היהודי המתפלל.
יתכן שמעבר לשיוך הטכני של הפיוט להושענא רבה [מה שמתחדד בשנים כשלנו בהן הוא נאמר ביום זה בלבד], הוא הפך בעיני רבים לכה-מרכזי ביום הזעקה לישועה בזכות הקריאה העולה ממעמקים הטמונה בו. הזעקה הכאובה שהפכה אותו, יותר מכל פיוט אחר, לסמל התחינה הפשוטה: "הושע נא".
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
הזעקה הכאובה שהפכה אותו, יותר מכל פיוט אחר, לסמל התחינה הפשוטה: "הושע נא".
את הפיוט "אום אני חומה" נגיד השנה לראשונה בהושענא רבה. הוא חובר בידי ר' אלעזר הקליר במאה השישית או השביעית, הולחן בעת האחרונה במספר לחנים, הושר וצוטט בפי רבנים ובעלי נגינה רבים ונתלה בסוכות רבות כקישוט. מה יש בו, בפיוט הזה, שזיכה אותו בתשומת ליבם המיוחדת של רבים כ"כ?
שורות הפיוט מספרות לנו בלשון מליצית ובביטויים מרמזים על עם ישראל המפוזר בגולה ובגויים וסובל מהיותו מפורד ומוכה, שממשיך בכל זאת לשמור אמונים לקב"ה ולהתחנן אליו לישועה גם בתלאות הקשות שבהן הוא מצוי. שלא כמו חלק מהפיוטים האחרים, "אום אני חומה" נכתב לפי משקל פיוטי קבוע ומוקפד.
הקונספט של אמירת פיוטי ההושענות כפי שנהוג ברבות מקהילות ישראל מזכיר במעט את פיוטי הסליחות. אפשר לחלק לשתי קבוצות עקרוניות את אופי הפיוטים: "הושע נא בזכות", ו"הושע נא את". בחלק מההושענות אנחנו מונים בסקירה אל"ף-בי"תית סיבות והצדקות שונות לבקשת הישועה: "הושע נא למען". הושע נא למען זכות האבות, למען כבוד שמך כאן בעולם הזה, למען עברה המפואר של האומה או מתוקף זכות השבת שתעמוד לנו. בקבוצה הזו אפשר למנות פיוטים כמו "הושע נא למען אמיתך" בו מזכירים את מידותיו הטובות של הקב"ה שיעמדו לימיננו, או גם "הושע נא אבן שתיה" בו מזכירים את זכות המקדש. ומנגד, ישנם פיוטים אחרים שבהם אנחנו לא מפרטים את ההצדקות לבקשותינו אלא את המושא שלהן. "את מה" אנחנו רוצים שתושיע. בקבוצה הזו אפשר למשל למקם את הפיוט "הושע נא אדמה מארר" בו אנחנו מבקשים ברכה ושפע חקלאיים, או את הפיוט "הושע נא אדם ובהמה" שבו אנחנו מתחננים על הקיום האנושי התלוי בחסדי שמים.
איפה על הסקאלה הזו היינו ממקמים את הפיוט "אום אני חומה"?
מצד אחד- ביטויים כגון "הַהֲרוּגָה עָלֶיךָ / וְנֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה" מזכירים לנו ביטויי "עשה למען" או "עשה בזכות" שאנחנו מכירים מפיוטי הימים הנוראים ["אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשך... טבוחים על ייחודך"]. ומצד שני, ביטויים דוגמת "מְרוּטַת לֶחִי / נְתוּנָה לְמַכִּים" או גם "צֹאן קָדָשִׁים / קְהִלּוֹת יַעֲקֹב" מתייחסים לכאורה למושא הישועה- עם ישראל במצבו הסובל והזקוק לישועה.
נדמה שהפיוט "אום אני חומה" מתייחס לנישה שבה אין כמעט פער בין הצדקת הבקשה ומושא הבקשה. העובדה שאנחנו פזורים בגויים היא גם ההצדקה לבקשת הישועה, וגם התוכן שלה. משהו בבקשה הזו אותנטי יותר, שבור יותר, יותר ממוקד בזעקה האקוטית ופחות בחלוקה שבין הצדקותיה ותוכנה. יתכן שחלק מהחן הטמון בפיוט נובע מהדואליות הזו המוטבעת בו. הוא לא עסוק בזכויות העקרוניות בלבד ובהצדקתן השורשית, והוא גם לא מסתפק בהצבת רשימה של דרישות ובקשות. למען האמת- כשקוראים את הפיוט, הגבול ביניהן מיטשטש למדיי, והזעקה העולה מהן נוגעת וגלוייה. הבכייה על צער ישראל והשכינה בגלות והמינוף שלה לכדי בקשה, הן פעולות אינטואיטיביות ואותנטיות עבור היהודי המתפלל.
יתכן שמעבר לשיוך הטכני של הפיוט להושענא רבה [מה שמתחדד בשנים כשלנו בהן הוא נאמר ביום זה בלבד], הוא הפך בעיני רבים לכה-מרכזי ביום הזעקה לישועה בזכות הקריאה העולה ממעמקים הטמונה בו. הזעקה הכאובה שהפכה אותו, יותר מכל פיוט אחר, לסמל התחינה הפשוטה: "הושע נא".
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
