המכנה המשותף הוא טבעו של הקצה.
בסוף הקיצונים מתחברים.
אנחנו נוטים לחשוב על מפות מטאפוריות כמרחב שמפריד את הקצוות שלו באופן הרמטי זה מזה. בפוליטיקה, בהגות, בדת ובמישורים רבים נוספים. אלא שלפעמים, דווקא הקצוות השונים מוצאים את עצמם קרובים משנדמה.
פרשת בהעלותך מספקת לנו שתי הזדמנויות לפגוש בתופעה כזו ולהבין אותה.
בסוף העלייה הרביעית מצֻווה משה לעשות חצוצרות כסף. הפסוקים הידועים מתארים את הצרכים השונים שלשמם משמשות החצוצרות: מסע המחנות, מלחמה, וימי שמחה ומועד. ובאמת, עד היום, מסמלות הצפירות ברחבי העולם את אחד משני ההפכים. צפירת המלחמה והאזהרה דומה באופן מעורר מחשבה לתרועות הניצחון הממלכתיות. שגרת החיים המנומנמת מופרת רק למען אחת משתי מטרות קיצון הופכיות אלו.
ובהמשך הפרשה, מתלוננים בני ישראל אל משה, ממש קצת לפני חטא המתאווים, ונענשים בירידת אש מהשמיים האוכלת בקצה המחנה: וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". מהו אותו "קצה המחנה"? רש"י מציע שני פירושים: "בַּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים". תשובות הפוכות כמעט. והאמת, זה לא כ"כ מפתיע, הרי לכל מחנה יש 2 קצוות. קיצוניים לכאן וקיצוניים לכאן.
המכנה המשותף לנקודות האלו הוא טבעו של הקצה.
יש קצוות שהופכים לקצוות רק בגלל היחסיות שלהם למה שהתהווה כמרכז. קצוות סובייקטיביים. אין בהם קיצוניות שורשית, אלא שסולם ההערכה היחסי ממקם אותם בפער הצידה מהמרכז. ויש גם קצוות שמוגדרים ככאלו גם בלי הערכתם היחסית לערכים מקבילים אלא רק מצד עצמם. הם עודפים או חסרים ביחס לנורמה האובייקטיבית בצורה שהופכת אותם לקצוות. וכך יוצא שהתגובה הקיצונית הנדרשת לעיתים כנגד מציאות קיצונית יכולה להיות אותה פעולה ביחס לקצוות הפוכים לכאורה. כך בפרשתנו, וכך גם במישורי החיים הרבים.
שבת שלום!
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
המכנה המשותף הוא טבעו של הקצה.
בסוף הקיצונים מתחברים.
אנחנו נוטים לחשוב על מפות מטאפוריות כמרחב שמפריד את הקצוות שלו באופן הרמטי זה מזה. בפוליטיקה, בהגות, בדת ובמישורים רבים נוספים. אלא שלפעמים, דווקא הקצוות השונים מוצאים את עצמם קרובים משנדמה.
פרשת בהעלותך מספקת לנו שתי הזדמנויות לפגוש בתופעה כזו ולהבין אותה.
בסוף העלייה הרביעית מצֻווה משה לעשות חצוצרות כסף. הפסוקים הידועים מתארים את הצרכים השונים שלשמם משמשות החצוצרות: מסע המחנות, מלחמה, וימי שמחה ומועד. ובאמת, עד היום, מסמלות הצפירות ברחבי העולם את אחד משני ההפכים. צפירת המלחמה והאזהרה דומה באופן מעורר מחשבה לתרועות הניצחון הממלכתיות. שגרת החיים המנומנמת מופרת רק למען אחת משתי מטרות קיצון הופכיות אלו.
ובהמשך הפרשה, מתלוננים בני ישראל אל משה, ממש קצת לפני חטא המתאווים, ונענשים בירידת אש מהשמיים האוכלת בקצה המחנה: וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". מהו אותו "קצה המחנה"? רש"י מציע שני פירושים: "בַּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים". תשובות הפוכות כמעט. והאמת, זה לא כ"כ מפתיע, הרי לכל מחנה יש 2 קצוות. קיצוניים לכאן וקיצוניים לכאן.
המכנה המשותף לנקודות האלו הוא טבעו של הקצה.
יש קצוות שהופכים לקצוות רק בגלל היחסיות שלהם למה שהתהווה כמרכז. קצוות סובייקטיביים. אין בהם קיצוניות שורשית, אלא שסולם ההערכה היחסי ממקם אותם בפער הצידה מהמרכז. ויש גם קצוות שמוגדרים ככאלו גם בלי הערכתם היחסית לערכים מקבילים אלא רק מצד עצמם. הם עודפים או חסרים ביחס לנורמה האובייקטיבית בצורה שהופכת אותם לקצוות. וכך יוצא שהתגובה הקיצונית הנדרשת לעיתים כנגד מציאות קיצונית יכולה להיות אותה פעולה ביחס לקצוות הפוכים לכאורה. כך בפרשתנו, וכך גם במישורי החיים הרבים.
שבת שלום!
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
