פרשת בחוקותי חותמת את ספר ויקרא. הפסוק האחרון בפרשה, שהוא גם האחרון בספר, מהווה גם מעין חתימה לפרשיות בהר ובחוקותי. מה שהתחיל בדיבור אל משה "בהר סיני" בתחילת הפרשה הקודמת נגמר עכשיו בחתימה הדומה: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני".

 

ובאמת, מה עניין שמיטה להר סיני?

 

השאלה הידועה שמביא רש"י בשם המדרש איננה רק תהייה נקודתית. נראה שפרשיות בהר ובחוקתי אינן תואמות מבחינה תוכנית לרצף בו אנו עוסקים כעת. בניגוד לרצף הפרשיות שמתחיל בפרשת תרומה וממשיך עד לאמצע ספר ויקרא ועוסק בענייני המשכן, בפרשיות האחרונות של הספר אנחנו מוצאים רשימות של מצוות שלא קשורות לעבודת המשכן או לבנייתו. היה ניתן לצפות שנמצא אותן אחרי פרשת משפטים, בהמשך לציווים שניתנו בהר סיני.

 

ידועה גם תשובתו של רש"י לפשר הזיקה בין שמיטה לסיני: "מַה שְּׁמִטָּה נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֶיהָ וּפְרָטוֹתֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ מִסִּינַי, אַף כֻּלָּן נֶאֶמְרוּ כְלָלוֹתֵיהֶן וְדִקְדּוּקֵיהֶן מִסִּינַי". גם בתשובה השנייה, שמציע רש"י בשם עצמו ולא בשם המדרש – נראה שהקשר מעיד בעיקרו על תוקף פרטי מצוות השמיטה.

 

פירוש נוסף, ומוכר פחות, לזיקה בין חטיבת "בהר סיני" התחומה בין פתיחת פרשת בהר וסוף פרשת בחוקותי, לבין סיום ספר ויקרא, מצוי בפירושו של הבכור שור. הוא מסביר שסדר הפרשיות תואם את תפקידו של ספר ויקרא כתורת הכהנים. ראשית הספר עוסקת במובהק בפרשיות עבודת המקדש הנוגעות לכהנים, וכהמשך למגמה זו מופיעות "פרשיות סיני" נוספות ששייכותן היא לכהנים. בין אם אלו היובל, הערכין, הגאולות והיובלות מפרשיית בהר, המצריכות כולן את התערבות מוסד הכהונה ונוגעו לו בהקשרים שונים, ובין אם אלו הערכין, הגאולות והמעשרות המנויים בפרשתנו. מצוות אלו תחומות בשיוך הזמן "בהר סיני" לפניהן ולאחריהן מכיוון שהן חטיבה שלא ממשיכה את העיסוק במשכן אלא את רשימות המצוות "של המדינה" שניתנו בהר סיני. אלא שמאחר והן כולן נוגעות למוסד הכהונה, הן שובצו בספר ויקרא המהווה גם "תורת כהנים", ולא כהמשך לפרשת משפטים.

 

בעוד שהמדרש מציג קשר דרשני בין "סיני" כסמל מכונן ובין דקדוקי הפרטים שנשנים בפרשיות אלו, תשובתו של הבכור שור מעמידה הסבר מבני ותוכני שמאיר מחדש את המשמעות הסידורית החל מאמצע ספר שמות וכלה בסיומו של ספר ויקרא.

 

חזק חזק ונתחזק.

שבת שלום!