אחד הפסוקים המעניינים בסיפור חטא העגל הוא ה"בקשה" של הקב"ה ממשה – "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב,י). אך משה בפסוקים שלפני כן שותק, ובוודאי שלא "מחזיק" בקב"ה.

נדמה שבאמירה הזו הקב"ה רומז למשה שעליו להתערב, כאילו הקב"ה אומר "תחזיקו אותי", ומשה מבין שצריך להחלץ להגנת עם ישראל. ואכן, משה מתחיל בשלב הזה את מסע הסנגוריה: "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ...". הבנה שכזו נמצאת גם במדרש:

"אמר הקדוש ברוך הוא למשה, "ועתה הניחה לי". אמר משה מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל, לפיכך הוא אומר ועתה הניחה לי. מיד התחיל לבקש עליהם רחמים" (שמות רבה כי תשא, מב).

***

בשיעור שהרב וילק מעביר בימי חמישי, ראינו שהזוהר לוקח את הפסוק הזה צעד אחד קדימה. הזוהר מסביר באופן ציורי שבזמן שהקב"ה פועל במידת הדין, הוא כביכול מרים את יד שמאל בשביל לפגוע בעולם. ואז מגיעה השכינה ואוחזת ביד ימינו הקב"ה,כאילו כדי להזכיר לו את צד החסד ואת המבט הטוב על העולם, במעין בקשת כפרה.

ובאמירה של הקב"ה למשה להניח לו, משה מבין שעליו לפעול באופן דומה, ואף יותר מכך, והזוהר מתאר זאת באופן מדהים: "אָחִיד בִּדְרוֹעֵיהּ יְמִינָא, לָקֳבֵל הַנִּיחָא לִי. אָחִיד בִּדְרוֹעֵיהּ שְׂמָאלָא, לָקֳבֵל וַיִּחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם. אִתְחַבָּק בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא, לָקֳבֵל וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל"(זוהר לפרשת כי תשא, קצג,ב). במעין מאבק איתנים קוסמי, משה אוחז ביד ימין בשביל להזכיר את החסד, אוחז ביד שמאל המונפת בשביל למנוע את העונש הנורא, והפוזיציה גם מובילה למעין חיבוק עם "גופא דמלכא". זהו תיאור שמראה את ריבוי המישורים שבהם משה פועל בשביל למנוע את חרון אפו של ה' וממחיש את גודל המאבק ועוצמתו.

לימוד הזכות של משה הציל את עם ישראל, והרמז בפסוקים, המדרש ולבסוף הזוהר מנסים להסביר מה בדיוק התרחש מאחורי הקלעים, אי שם בתוך הערפל של הר סיני.

שבת שלום.

‍