קשר קדום ועמוק נקשר בין הצרעת ובין לשון הרע.חז"ל תולים את הקשר הזה בסיפור של מרים, שהופכת למצורעת כעונש על הלשון הרעשדיברה על משה (במדבר יב). מבט נוסף על סיפור הרוכל שמבטיח סם חיים, יגלה תחכום בהבנייתהסיפור ויחשוף רובד עמוק יותר הטמון במדרש:

‍

"זאת תהיה תורת המצורע", הדא הואדכתיב (תהלים לד) "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים"

מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָדשֶׁהָיָה מְחַזֵּר בָּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי

וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִימְבַקֵּשׁ לִקַּח סַם חַיִּים?

אודקין עליה [הָיוּ הַכֹּלמִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: תֵּן לָנוּ סַם חַיִּים].

הָיָה רַ' יַנַּאי יוֹשֵׁב וּפוֹשֵׁטבִּטְרַקְלִינוֹ,

שָׁמַע שֶׁמַּכְרִיז: מִי מְבַקֵּשׁסַם חַיִּים?

אָמַר לוֹ: בּוֹא וַעֲלֵה לְכָאןוּמְכֹר לִי.

אָמַר לוֹ: לֹא לְךָ וְלֹא לְשֶׁכְּמוֹתְךָ.

סִרְהֵב בּוֹ וְעָלָה אֶצְלוֹ.

הוֹצִיא לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּיםוְהֶרְאָה לוֹ פָּסוּק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" (תהילים לד, יג);

מָה כָּתוּב אַחֲרָיו: "נְצֹר לְשׁוֹנְךָמֵרָע" (שם שם, יד).

אָמַר רַ' יַנַּאי:אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵרמִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא, כג).

אָמַר רַ' יַנַּאי: כָּל יָמַיהָיִיתִי קוֹרֵא אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּאפָּשׁוּט,

עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַ"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים".

(ויקרא רבה (וילנא) פרשת מצורע, בתרגוםספר האגדה)

על פניו, זהו סיפור חמוד עם מסר מתוק על לשוןהרע. אך חדי העין יבחינו בפרט מוזר: המסר נגד לשון הרע מושם בפיו של הרוכל, שעלשמו קרוי איסור הרכילות: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקראיט, טז). בניה כזו של הסיפור אומרת דרשני, ומאלצת אותנו לבחון את הסיפור באור חדש.

כשהרוכל מחזר בעיירות ומציע סחורה כל כך הזויה,האנשים עומדים מהצד ומתלחששים. הביטוי "אודקין עליה" יכול להתפרש גם כשחוק,תמיהה ואולי חשדנות כלפי המוכר המוזר. החשדנות מתגברת כשהרוכל מנסה להתחמק מר'ינאי, וגם הסחורה – כמה פסוקים מתהלים - נראית כבלוף. אם כן, כשדווקא הרוכל מפיץאת מסר שמירת הלשון, הוא מוביל אותנו לקריאה כפולה שמעצימה את הדילמה – האם להאמיןלו, או ללכלך עליו?

גם ר' ינאי יכל לראות את הרוכל ככזה, ולחשוף אתקלונו ברבים. אך הוא לא עושה זאת.

ר' ינאי מתואר כדמות "פשוטה":  בהתחלה הוא "יושב ופושט", וגם דבריהרוכל מסבירים לר' ינאי פסוק ש"לא היה יודע היכן הוא פשוט".הפשטות שלו גורמת לו לראות את הרוכל באופן "פשוט": דמות שמלמדת מוסר השכל,ללא מניעים נסתרים.

ואולי פרשנות זו מחדדת שהחידוש של ר' ינאי לאנובע רק מדברי הרוכל, אלא מעצם המפגש ביניהם. בהימנעות משפיטה מוקדמת, ר' ינאימגלה את האפשרות של לימוד זכות גם במצב בו אפשר לספר את הסיפור בשני אופנים.

פעמים רבות בחיינו אנו צופים מהצד בפעולותחשודות במבט ראשון, שמציפות בנו את חוש הביקורת. אך האם אין דרך נוספת להבין אתהמעשה? האם אין אפשרות לשפוט, ולפשוט, לכף זכות? ביצירת המבט הכפול שבמדרש, נראהשהוא מחנך אותנו באלגנטיות לכך שפעמים רבות יש אפשרויות רבות לספר את הסיפור.ולרוב, כדאי לנו לבחור באפשרות החיובית.

שבת שלום!