גם אם משהו מהווה אור של קדושה, הוא אור שנועד להערצה.
לאחר שבפרשות תרומה ותצווה עסקה התורה בציווי בניית המשכן, ובפרשות ויקהל ופקודי בתיאור ביצועו, חותם ספר שמות בתיאור הסופי של השגרה שלאחר המלאכה: "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן".
המשכן כולו חומר, כולו ממשות. כולו עשוי מלאכת מחשבת, מהווה לראשונה אתר גיאוגרפי וממשי שניתן לגשת אל האלוקות האינסופית באמצעותו. ובאופן מתבקש, גם את תיאור כיסוי הענן וכבוד ה' היה ניתן לקרוא כתיאור גשמי. מעין ירידה של "משהו" מלמעלה אל האתר הקדוש כאישור השהייה האלוקית בו.
מעניין שדווקא את הפסוק הזה הביא הרמב"ם, בשני הקשרים שונים, בחלק הראשון של ספר מורה הנבוכים בו הוא עוסק בהתוויית מילון מושגים המסלק את ההגשמה ממונחי האלוקות. בהקשר הראשון בפרק י"ט ובהקשר השני בפרק ס"ד.
בפרק י"ט מסביר הרמב"ם שהפועל "למלא" המתייחס אל ה' בדרך זו או אחרת לא מתייחס למילוי של מקום גיאוגרפי, כיוון שלאל אין מימדים גיאוגרפיים, אלא למשמעויות אחרות. אחת מהן היא משמעות של "שלמות המעלה ותכליתה" – כלומר – דבר שמילא את ייעודו. כבוד ה' ה"ממלא" את המשכן אינו אובייקט ממשי, כמו הענן למשל, אלא רק תיאור מטאפורי לכך שהשראת כבודו של ה' במקום היא זו שהפכה אותו למה שהוא והכניסה בו את הקדושה.
בפרק ס"ד מסביר הרמב"ם שהמונח "כבוד ה'" מתפרש אף הוא במספר משמעויות, שאחת מהן היא "אור הנברא אשר האל משרה אותו במקום, על דרך נס, להערצה". כלומר, מדובר בהוד שהקב"ה משרה כדי לגרום לנו להעריץ אותו ולהבין את גדלו. גם כאן הדגש של הרמב"ם הוא על העובדה שיוקרתו של האור נובעת מהבנת גדולתו של האל והערצתו, ולא מצד עצמו.
וביחד: כבוד ה' ממלא את המשכן. באמצעות שילוב פירושי שני חלקי הפסוק, נראה שאפשר לאפיין את המפעל היסודי של רבותינו [והרמב"ם ממוביליו] לסילוק ההגשמה. המשכן אמנם עשוי להיתפס כמרכז חומרי שבו הדקדקנות החשובה על הפרטים הפיזיים היא חזות הכל. ניתן בקלות להשאר במחשבה שאיתה פתחנו את הדברים: המשכן כולו חומר וממשות. אלא שאם מעיינים במשמעות הציווי האלוקי בעולם מוצאים שלא תיתכן חשיבות שכזו לחומר כשלעצמו, ואין לדבר בעולם הוד קדושה עצמי אלמלא הוא מבטא את קדושת האל. גם אם משהו מהווה אור של קדושה, הוא אור שנועד להערצה. הוא אור כי הקב"ה ציווה להאיר באופנים מסויימים ומפורטים, ועשיית רצונו היא הפעולה שמנכיחה קדושה מציאות. זוהי אולי מעין חתימה לפסוקי הציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ; שמתוך עשיית המקדש והמשכן לשמו, הקב"ה נעשה שוכן בתוכנו.
שבת שלום!
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
גם אם משהו מהווה אור של קדושה, הוא אור שנועד להערצה.
לאחר שבפרשות תרומה ותצווה עסקה התורה בציווי בניית המשכן, ובפרשות ויקהל ופקודי בתיאור ביצועו, חותם ספר שמות בתיאור הסופי של השגרה שלאחר המלאכה: "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן".
המשכן כולו חומר, כולו ממשות. כולו עשוי מלאכת מחשבת, מהווה לראשונה אתר גיאוגרפי וממשי שניתן לגשת אל האלוקות האינסופית באמצעותו. ובאופן מתבקש, גם את תיאור כיסוי הענן וכבוד ה' היה ניתן לקרוא כתיאור גשמי. מעין ירידה של "משהו" מלמעלה אל האתר הקדוש כאישור השהייה האלוקית בו.
מעניין שדווקא את הפסוק הזה הביא הרמב"ם, בשני הקשרים שונים, בחלק הראשון של ספר מורה הנבוכים בו הוא עוסק בהתוויית מילון מושגים המסלק את ההגשמה ממונחי האלוקות. בהקשר הראשון בפרק י"ט ובהקשר השני בפרק ס"ד.
בפרק י"ט מסביר הרמב"ם שהפועל "למלא" המתייחס אל ה' בדרך זו או אחרת לא מתייחס למילוי של מקום גיאוגרפי, כיוון שלאל אין מימדים גיאוגרפיים, אלא למשמעויות אחרות. אחת מהן היא משמעות של "שלמות המעלה ותכליתה" – כלומר – דבר שמילא את ייעודו. כבוד ה' ה"ממלא" את המשכן אינו אובייקט ממשי, כמו הענן למשל, אלא רק תיאור מטאפורי לכך שהשראת כבודו של ה' במקום היא זו שהפכה אותו למה שהוא והכניסה בו את הקדושה.
בפרק ס"ד מסביר הרמב"ם שהמונח "כבוד ה'" מתפרש אף הוא במספר משמעויות, שאחת מהן היא "אור הנברא אשר האל משרה אותו במקום, על דרך נס, להערצה". כלומר, מדובר בהוד שהקב"ה משרה כדי לגרום לנו להעריץ אותו ולהבין את גדלו. גם כאן הדגש של הרמב"ם הוא על העובדה שיוקרתו של האור נובעת מהבנת גדולתו של האל והערצתו, ולא מצד עצמו.
וביחד: כבוד ה' ממלא את המשכן. באמצעות שילוב פירושי שני חלקי הפסוק, נראה שאפשר לאפיין את המפעל היסודי של רבותינו [והרמב"ם ממוביליו] לסילוק ההגשמה. המשכן אמנם עשוי להיתפס כמרכז חומרי שבו הדקדקנות החשובה על הפרטים הפיזיים היא חזות הכל. ניתן בקלות להשאר במחשבה שאיתה פתחנו את הדברים: המשכן כולו חומר וממשות. אלא שאם מעיינים במשמעות הציווי האלוקי בעולם מוצאים שלא תיתכן חשיבות שכזו לחומר כשלעצמו, ואין לדבר בעולם הוד קדושה עצמי אלמלא הוא מבטא את קדושת האל. גם אם משהו מהווה אור של קדושה, הוא אור שנועד להערצה. הוא אור כי הקב"ה ציווה להאיר באופנים מסויימים ומפורטים, ועשיית רצונו היא הפעולה שמנכיחה קדושה מציאות. זוהי אולי מעין חתימה לפסוקי הציווי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ; שמתוך עשיית המקדש והמשכן לשמו, הקב"ה נעשה שוכן בתוכנו.
שבת שלום!
דעת; תורה
דעת; תורה הינו מיזם להפצת תוצרי בית המדרש למחשבה ברשת האינטרנט. עקבו אחרינו גם בפייסבוק :-)
דעת; תורה הוא פרויקט ייחודי בבית המדרש למחשבה יהודית. הפרויקט מבקש להיות מקום לתוכן תורני והגותי איכותי, ולמבקשי דעת וחכמה במרחב הרשת.
